התנצלות: בניגוד לכוונתי, הפוסט הקודם היה לא רק ארוך, אלא דרש זמן טעינה גדול והעמיס את המחשב של הקורא. לא עמדתי בנטל של "מה שראוי לבזבז עליו את זנו היקר של הקרא". כמעשה החיידק, הפוסט הגדול מדי מתחלק, ואני מקווה שיש בכך משום תיקון.
זהו החלק השני -
גוראן ברגובי'ץ הוא מלחין הבית של אמיר קוסטריצה, והנה "טליאנסקה" (שפרושו, אני חושב, "איטלקי") מתוך "שעת הצוענים", 1988
מכאן נחזור בזמן. נלך לתקופה שבה הטלויזיה והרוק היו בחיתוליהם, והמילה נעימה היתה תרתי משמע.
הנה, בסדר כרונולוגי, כמה סרטים. בעצם – מוסיקה מהסרטים.
הסרט שכנראה לא שמעתם עליו - "המכשפה". הבמאי שאפילו אני לא שמעתי עליו – אנדרה מישל. השחקנית – מוכרת יחסית – מרינה ולאדי. למרות שמה, היא צרפתיה, ולמרות צרפתיותה הייתה נשואה למשורר הרוסי ושתיין התה ולדימיר ויסוצקי. השנה 1956. ראיתי אותו רק מאוחר יותר, אחרי שכבר נולדתי, והתאהבתי במכשפה.
הנה מה שכתב אלמוני באתר IMDB, אני חייב להביא את דבריו כלשונם, ולו רק כדי להמחיש מה קסמו של קולנוע –
In the summer of 1957, I went to an afternoon movie in Washington, DC to kill some time. It played, but I didn't get up from my seat. It played again, after which I ran to the lobby and telephoned a friend stationed about twenty miles away. I told him he had to everything and come to this theater, where I would be watching the most amazing film I had ever seen. He came. He liked the movie, but honestly didn't want to sit through it again (though I was willing.)
The story goes on for a half century. I saw the film several times in the next 10 years, usually at art theaters and once on TV. All of my friends knew of my obsession and in about 1980 one woman in my office actually located a print of the movie. I arranged to have it converted to a VHS tape (at some substantial cost) and make a point of watching it every year or so.
Furthermore, over the years I had memorized every scene, every note of the score and just about all the dialogue (in several languages!). With the advancement of the Internet, eventually I was able to tell my story directly to Marina Vlady through a letter to her agent in France. I must say she did reply, but only with a sort-of generic postcard.
If you remember this film - whoever you are out there - recall her running through the forest after the fawns, then falling to the ground and disappearing at the bitter end . . . her reflected image in the dark lake . . .poling her boat to the cabin in the lake . . stealing the sausage! And how about the trip to town for the shoes!?
To die for.
המוסיקה מהסרט מכשפת לא פחות.
כשראיתי את הסרט אורפאו נגרו עדיין לא הכרתי את הסיפור על אורפאוס. בכל זאת, הסיפור – אהבה ומוות במלוא עצמתם עבר אלי לגמרי. אולי כי הייתי צעיר. הסרט הצרפתי-ברזילאי בבמויו של Marcel Camus. השנה 1959. השיר Manhã de Carnaval. המלחין Luiz Bonfá
הנה סרט שהתפרסם בעיקר בגלל הנעימה, שאפילו לא הייתה נעימת הנושא, אבל שברה שיאים של פופלאריות במכירות ובטבלאות. הסרט - A summer place. במאי Sloan Wilson. השנה 1959.
השיר של מולי וג'וני הולחן על ידי מקס שטיינר, אך הוא מוכר כשיר מהסרט (ואין לי מושג אם, ואיך, קראו לו בארץ). הביצוע המוכר ביותר, שהוקלט רק לאחר הצלחת הסרט, הוא של פרסי פיית'.
גם הצרפתים יודעים להלחין מנגינות שזוכרים לא פחות מהסרט. מטריות שרבורג – ז'אק דמי. 1964.
המוסיקה של מישל לגראן, שהלחין את המוסיקה למאות סרטים. כולל הסרט The Thomas Crown Affair שביים נורמן ג'ואיסון ב-1968, ושמו תורגם בארץ ל-"השוד המושלם". בכיכובו של סטיב מקווין. כאן אנו נוגעים בסוג מעט שונה של מוסיקה מהסרטים, מה שקרוי "שיר הנושא". שיר הנושא של הסרט "השוד המושלם" נקרא בעברית (הפעם בצדק) – "תחנות הרוח של מחשבתךְ". הוא זכה באוסקר המוענק לקטגוריה הזאת, של שיר-נושא, ומכיוון שהפעם זה ידע אישי, אפשר לגלות שבזכות הידע הזה זכיתי לפני כמעט ארבעים שנה בחבילת שי, מתנת חברת בוגרארט, כשהצלחתי לטלפן לרדיו ולענות את התשובה הנכונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
