התנצלות: בניגוד לכוונתי, הפוסט הקודם היה לא רק ארוך, אלא דרש זמן טעינה גדול והעמיס את המחשב של הקורא. לא עמדתי בנטל של "מה שראוי לבזבז עליו את זנו היקר של הקרא". כמעשה החיידק, הפוסט הגדול מדי מתחלק, ואני מקווה שיש בכך משום תיקון.
זהו החלק השלישי-
הנה עוד מלחין צרפתי, לא פחות מצליח, אם כי, לגבי (ולהפתעתי) אלמוני למדי, עד כדי כך שאיננו בטוח כיצד לבטא נכון את שמו - Francis Lai. כאן, במוסיקה מתוך סרטו של קלוד ללוש (ההוא מהבדיחות על הבצק) מ-1968 – "13 יום בצרפת". כדאי לדעת שאותו מלחין שאינני בטוח בשמו הלחין את המוסיקה המאד מפורסמת מהסרט "גבר ואשה" ("טה בה דה בה דה, טה בה דה בה דה"), ולא רק זאת אלא הוא ולא אחר הלחין את השיר הידוע מהסרט Love story. כבוד לצרפת.
אם הזכרתי את "שיר הנושא", הנה עוד שניים.
הראשון, להפתעתי, כלל אינו מקורי מהסרט, אלא ביצוע חדש לשיר שעד אז היה לא כל כך מוכר. השיר, של פרד ניל, מ-1966. הביצוע המוכר, והסרט, מ-1969. הזמר, הארי נילסן מוכר מ"בלעדייך" (הלא הוא Withiut you. בפעם אחרת). הסרט "קאובוי של חצות" בבימוי ג'ון שלזינגר (ותמיד אזכור, איך בימים שהיו לנו כבלים פיראטים, הגישו את הסרט בנישה של המערבונים).
>
השיר הזה, שכתב בוב טלסון, מבוצע בסרט גם בביצוע שלו וגם בביצוע הידוע של ג'ווטה סטיל. הפעם, השיר והסרט, שניהם, מיוחדים במינם ונפלאים במידה שווה. בהחלט שווה. 1987. במאי – פרסי אדלון. Calling you, מהסרט "קפה בגדד".
הנה נציג אחד לסרטים היותר "חגיגיים" של התקופה האחרונה (הכל יחסי, כן? אני הולך 20 שנה אחורה). סרט הכשלון הגדול של סיר רידלי סקוט, במלאת 500 שנה לגלוי אמריקה על ידי האדם הלבן. המוסיקה של וונגליס שעוד נשוב אליו. 1492.
לסיום, שמרתי את הסרט הכי ישן בחבורה. צרפת, 1952. במאי רנה קְלמאן. המוסיקה, הידועה, והמקושרת לסרט, היא כנראה רק עיבוד ליצירה עתיקה למדי, ממקור לא יודע. שיוחסה שלא כדין לאמן הגיטרה נרקיסו יפז, וכך היא מופיעה בסרט. כך או כך, המוסיקה, המוסיקה. הנה – "משחקים אסורים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
