כל הדברים גדולים כקטנים

כל כך הרבה דעות קדומות אנחנו קולטים בלי משים מהסביבה. אחר כך הן נטמעות בנו, כמו הצבע הצהוב באצבע של מעשנים, וכבר אי אפשר להפטר מהן. מההורים, מהסביבה, מהתקשורת, בית-הספר, במסרים גלויים ובעיקר סמויים. כך אנו מקבעים דעה מוצקה על ציבור מסוים, שופטים אותו כמעט ללא שום ידע אמיתי. למשל האנטישמים.

זה כל כך קשה לנקות את הכתם, לאוורר את הדעות, לעמת אותן עם המציאות. ועוד יותר קשה לקום ולהגיד "טעיתי". להודות בשנאת חינם שבדעה קדומה. והכי קשה זה לעמוד ולבקש סליחה.

ובכן, לאור כל מה שאני רואה ולומד, יום יום, אני מבקש את סליחת האנטישמים. טעיתי. לשווא דיברתי בגנותכם.