שנים ארוכות, כל ימי האנושות, התגלגלו הנשמות מגוף לגוף. דור לדור. דילגו על פני יבשות וימים למצוא בית חדש. כל בן אנוש היה אוצר גדל והולך של נסיון חיים. ואז נוצח המוות. אנשים מיעטו למות אבל המשיכו להיוולד. נשמות כבר לא התגלגלו כאבנים בצד הדרך והפכו מצרך נדיר. לא היו עוד נשמות חדשות. רק לידות, לידות לידות. העולם התחיל מתמלא באנשים, גושים גושים, גופים צפופים, אבל נשמות, נשמות כבר אין, וגם נסיון חיים. רעב גדול. גושי בשר עקרים מחפשים אחווה במכשירי מחמד, מאירים ומזהירים - כל עוד זוכרים להטעין אותם בזמן. תחליפי נשמה אלקטרוניים דוחים את הקץ. הממשלות מודאגות. מנסות להקים מפעלים, לענות על הביקוש, מצליחות לייצר רק חיקוי, סחורה פגומה שנרקבת תוך חודש. לפעמים, בצעד של יאוש, קוטל מישהו חיים של כמה גופים, מוציא נשמות, מנסה למחזר. בהודו שוקלים לשחוט פרות קדושות, והמחסור רק גדל והולך. רק פה ושם מסתובבים אנשים נדירים, כאלה עם נשמה אמיתית, של פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
