כתבתח משהו על נבואה ועל הצורך להרחיק אותה מספיק, כך שלא תצטרך לעמוד במבחן המציאות. ושכחתי לנצל את ההזדמנות ולהביא את דברין של החכם באדם באותו נושא, ועוד בקולו.
ולענין הפולשים.
כל אחד יודע כי אם ייזרק בודד ביער, סיכוייו לשרוד אפסיים, אלא אם כן יובילו אותו רגליו, במקרה, לבקתה עשויה ממתקים. זה עניין של כישורים ובעיקר של ניסיון. חיים עצמאיים ביער דורשים הכשרה ממושכת. בעלי החיים מעדיפים להסתמך בעיקר על אינסטינקטים ועל כישורים. הם נולדים לאורח החיים שלהם. כך מצליחים דובי הקוטב לשרוד, ללא שום ציוד עזר, בערבות הקרח הקפואות, והצבים הקטנים והאיטיים מסתדרים בשדה הקוצים. ההתאמה של בעל החיים לסביבתו היא התמחות אמיתית. הוא מנצל עד תם את מה שמייחד את העולם בו הוא חי, לעיתים קרובות בתנאים שיכולים לחסל כל יצור מתחרה, כמו הקואלה הניזונה מעלי האקליפטוס הרעילים. ההתאמה מושלמת עד כדי כך ששנוי קטן בסביבה, בגלל הפיתוח האנושי או שינוי האקלים, שומט את הקיום מתחתיו של יצור כזה, שהסתגל והתאים את עצמו במשך אלפי שנים ודורות. המציאות הזאת, הידועה לרובנו, נתקלת בתופעה שהיא לכאורה מאד מפתיעה – המין הפולש. יצור שנזרק למקום חדש ושונה ממה שהוא מכיר, מאוכלס בתושבים שמתאימים למקום באופן מושלם, עם וותק ונסיון של דורות, במקום להיות מחוסל ומושמד, דווקא מצליח ומסתגל, ולא רק שורד אלא עושה זאת בהצלחה רבה יותר מהדייר המקורי, והוא אף דוחק את רגליו ותופס את מקומו. ההיסטוריה מלאה דוגמאות כאלה, וכשאני אומר היסטוריה אני באמת מתכוון לכך שלעיתים קרובות האדם הוא זה המביא את המין הפולש, אם בכוונה (כלומר בלי כוונה), כמו הארנבות שהובאו לאוסטרליה, התרבו כמו שפנים והפכו למכת יבשה בהעדר אויבים טבעיים (מה שהופך את האויב לישות חשובה והכרחית, במיוחד כאשר הוא טבעי. האם לכל דרוש אויב טבעי?), ואם במקרה, כנוסע סמוי, כמו החולדות שהפליגו על פני ימים ואוקיינוסים, והצליחו בכל מקום אליו הגיעו, ובמיוחד בעשרות איים מבודדים שם הרגישו בעלי הכנף בטוחים ובנו את קיניהם על פני האדמה, מה שהביא להכחדתם של מיני ציפורים רבים.
אחד המקרים הידועים של מין פולש הוא דג נסיכת הנילוס. דג זה הובא על ידי הבריטים לאגם ויקטוריה, וחיסל במהירות את מיני הדגים ששכנו באגם. הדג הענק סיפק אמנם שלל דייג רב, אבל השבטים הילידים שחיו על שפת האגם וניזונו מהדגים שבו לא יכלו, בציוד הפשוט שברשותם, לצוד את הדג הענק. כך, באמצעות מין פולש של דגים שהכה את המינים הילידים, הכה גם מין האדם שפלש מאירופה את מין האדם המקומי, מה שכידוע קרה שוב ושוב בכל פינה בעולם – האדם האירופאי הכה את האדם המקומי ובעלי החיים שהביא חיסלו את אלו המקומיים.
הדודו - עוף תמים ושומר חוק שנכחד לפני שלוש מאות שנה
מבין מיני האדם, ישנו מין פולש מעניין במיוחד – הפושע. התופעה ידועה ומוכרת לכל. בעוד אנשים רגילים, כאשר הם מהגרים למקום חדש, מתקשים להסתגל, נתקלים בקשיי השפה, לא מוצאים עבודה מתאימה לכישוריהם הלא-רלוונטיים, נתונים לרדיפה ואפליה, עומדים תלושים ואבודים, הפושעים מתגברים בקלות על כל הקשיים. פושעים מוצאים מיד את מקומם, משיגים מזון ורכוש, זוכים לכבוד ובטחון יחסי, וכישוריהם תמיד מועילים. במקרים רבים, הצלחתם נעשית על גבם של התושבים המקומיים הוותיקים, שומרי החוק, בעלי העבודה המסודרת, ולעיתים הם אף מצליחים לגבור על הפושעים המקומיים ולמחוק יתרון של שנים.
מה הופך את הפושע למין פולש מוצלח כל כך? מדוע הוא ניחן בכושר הסתגלות מעולה בכל מקום? משום שהוא חי מחוץ לחוק. החיים בחברה מסודרת, מוגנת, מרוסנת ומחונכת יוצרים מסגרת נוחה ומפנקת אך המסגרת בונה חומות ומגבלות. האדם שומר החוק חי בביטחון משום שהוא צופה אל העתיד ואינו חושש מפניו. אין הוא צריך להתמודד על כל צעד ושעל. על כן, כישוריו של שומר החוק הם מוגבלים ומנוונים, ובעיקר מותאמים לסביבה קבועה, יציבה וצפויה. הפושע, לעומתו חי בעולם תחתון ושונה. שם הדברים אינם מוסדרים על ידי ספר החוקים. שם עליו לסמוך על עצמו, להיות תמיד ערני, לחפש הזדמנויות, להזהר מסכנות. מי שאינו מוגן ומנותב על ידי חוקים נאלץ לפעול בעולם של בני אדם. זאת ההכשרה שעובדת, ובעיקר אלה הכישורים אשר מי שנולד איתם, ייטיב להסתדר בכל מקום ובכל תקופה, ובעיקר בעיתות מצוקה משבר. החוקים המעטים אשר שולטים בעולם התחתון הם פשוטים, אינטואיטיביים ובעיקר אוניברסליים.
העתיד שייך לפושעים ולחולדות.
התמונה שייכת לפורום באתר נחמד של עבודות גראפיות. מדי שבועיים נערת בפורום תחרות ציורים לפי נושא. התמונה הזאת שייכת לתחרות ציורי "פיראטים-בדמות-חיות", ונושאת את השם המקורי Pi-Rat.