כל הדברים גדולים כקטנים

שני יהודים נפגשים בתחנת רכבת. "לאן אתה נוסע?" שואל הראשון. "ללודג'" משיב השני. "רגע אחד" עוצר הראשון, "אתה אומר ללודג' כדי שאני אחשוב שאתה נוסע לוארשה. אבל שמעתי שאתה באמת נוסע ללודג', אז למה אתה משקר???"

בדיחה זאת מביאה את כל תורת המשחקים על רגל אחת. ואם נרצה להעמיד אותה על אצבע אחד ויחידה, נאמר "הפוך על הפוך". כי הרעיון העיקרי העומד מאחורי תורת המשחקים הוא שאנו איננו מחליטים דברים לגופם, אלא לוקחים בחשבון את ההשערה שלנו בדבר ההחלטה של היריב, ולא זו בלבד, אלא שאותה החלטה של היריב כמובן שאיננה תמימה אלא שהיא לוקחת בחשבון את ההשערה שלו בדבר ההחלטה שלנו. יוצא, שמזמן אבד הקשר בין ההחלטה ובין המניעים האמיתיים שלנו.

כמובן, יש שחקנים מוכשרים שתמיד מצליחים לנחש בדיוק מה אני חושב שהם ינחשו, והם מקדימים את האחרים בצעד אחד, אבל זה אפשרי רק משום שמולם עומדים שחקנים שלא מנחשים נכונה מה היריב ינחש שתהיה הבחירה שלהם, וצריך להכיר שרבים מאתנו, למרות יומרתם ורצונם, שייכים לסוג השני. ומכיוון שממילא, במשחק הזה הם צפויים להפסיד, נשארו להם שתי אסטרטגיות.

האחת – להחליט ללא שום שיקול דעת, מחשבה תחילה או אינטרסים. החלטה אקראית כזאת תשמוט מן היריב את הנשק העיקרי שלו ותשווה בין הכוחות בשני הצדדים. (בשנות השבעים פרסם לוק ריינהרט ספר מסתורי בשם "איש הקוביה" שהפך לספר פולחן ואשר גיבורו מקבל החלטות בחייו על ידי הטלת קוביה.)

האפשרות השניה, לאחר שמפנימים את העובדה ש"הפוך על הפוך" זה לא התחום שלנו, היא ללכת ישר. פשוט להגיד, לבחור ולעשות את מה שאומר ליבנו ומה שנראה לנו נכון, גם אם לכאורה קיימים כל מיני שיקולים טקטיים להגיד את ההיפך.

דוגמא לדילמה כזאת, ולמימוש האפשרות האחרונה היא ההחלטה למי להצביע בבחירות. אנחנו מנסים להכנס לשיקולים מסובכים, מי יהיה ראש הממשלה ומי המפלגה הגדולה או הקטנה, ואיזה אסטרטגיה נכונה כדי להשיג את מירב ההשפעה. השאירו את האסטרטגיה לאסטרטגים והצביעו לפי מי שמדבר אליכם.הצביעו למי שמייצג בצורה הטובה ביותר את דעתכם. הצביעו למי שיביע את הדעה בצורה הברורה והמשכנעת ביותר. גם אם הוא ישאר בשולי האופוזיציה.

ואם הולכים צעד אחד הלאה, הקטינו את החשיבות שאתם מייחסים לאחוז החסימה. המפלגות הקטנות הנאבקות באחוז החסימה סובלות במיוחד מסימפטום ה"הפוך". אני מוכן להצביע עבורכם – בתנאי שתעברו את אחוז החסימה (ואם לא תעברו, לא אבזבז את קולי), אבל השאלה אם יעברו את אחוז החסימה או לא תלויה כמובן בכמות המצביעים. אם יהיו מספיק מצביעים שחושבים שהמפלגה תצליח לעבור – יהיו מספיק מצביעים. ולהיפך. נכון שזה מסובך? אז אולי מוטב לקחת את הסיכון, ולהיות שלמים עם הבחירה שלכם.

בבחירות ב-1984 נבחר לכנסת ישראל הגזען מאיר כהנא. מספיק מצביעים החליטו שהוא צועק מגרונם. באותה מערכת בחירות הצבעתי לליובה אליאב, איש יקר ורב פעלים. רשימתו לא עברה את אחוז החסימה, והפתק שלי נזרק לפח. אף פעם לא הצטערתי על אותה הצבעה.

וכל זה לא מונע מאף אחד להציע בחוק שגם מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה יוכלו בהסכם עודפים להעביר את הקולות שקיבלו למישהו שיכול לעשות בהם שימוש טוב (זה מטורף לא למחזר).

אחרית דבר:

זה תהליך קצת מוזר. ראשית, אני מגלה תגובות לפוסט מאורחים רצויים אך לא מוכרים. זה נראה לי קצת חשוד, כי אני יושב על צוק די נידח ורחוק מדרך המלך. החשד מתאמת לאיטו כשאני מוצא את עצמי מודה לאלמוני שהמליץ על הפוסט. מדוע "לאיטו"? משום שהטקסט שמופיע במשבצת המומלצים אינו ציטוט מהפוסט אלא מין שיחה בין שניים על רעל שמישהו שם למישהו במשקה: "בטח שמת את הרעל בתוך המשקה שלך כי היית בטוח שאחשוד ששמת את הרעל במשקה שלי וארצה להחליף". כאן אני נאלץ להודות בפאשלה שלי, כי לנוכח הנושא - אני הייתי אמור, וחייב, להיזכר בקטע מ"הנסיכה הקסומה". כנראה שראיתי מעט מדי פעמים את הסרט. לסיכום - תודה למערכת, והנה דוגמה לחשיבות תפקיד העורך, ובכלל חשיבותם של עזרה הדדית ושיתוף פעולה ושמירה על הגב של חבר.

________________________________________________________________________________________ 

מן הפלייליסט.

מנסה למצוא משהו מתאים