כל הדברים גדולים כקטנים

ביום הזה, בו שנה מתחילה ושנה מסתיימת, אני שואל את עצמי, מי היא השנה הטובה שבכל הזמנים.

ככל שאני מסתכל על כל השנים שהיו ואלו שיהיו, השנה הטובה בכל הזמנים היא 1969.

כמובן, יש דברים רבים שהולכים ומשתפרים מאז, אבל אחרים הולכים ומתדרדרים במהירות. לאחר ששקלתי את כל השיקולים, ועברתי על כל הסעיפים, בחרתי בשנה הזאת.

הנה כמה סיבות:

ראשית כל מה שקרוי באהבה ובנוסטלגיה "שנות השישים", היה אז בשיאו, לפני החריקות והמעידות. המוסיקה של שנות השישים, שברור לכולנו שהיא תור הזהב של המוסיקה בכל הזמנים, עשתה אז כברת דרך די ארוכה. למה דווקא 69? כדי למצות כמה שיותר מאותו עשור, לחגוג את התמימות ואת מהפיכת הנעורים והחופש, ששיאן הוא בוודסטוק,  אוגוסט 1969, הריכוז הגדול בהיסטוריה של רצון טוב, שעל פי ויקיפדיה, "נחשב בעיני רבים לאירוע המשפיע והבולט ביותר בהיסטוריה של המוסיקה הפופולארית". בדצמבר של אותה שנה נערך פסטיבל אחר באלטמונט, קליפורניה, אותו מגדירה ויקיפדיה "האירוע שהרג את התמימות של שנות השישים", כך שאחרי 69 הכל כבר נראה אחרת.

בספורט, אנחנו נמצאים חדשים אחדים אחרי האולימפיאדה במקסיקו. האולימפיאדה הצבעונית והעליזה, האחרונה לפני עידן הטרור והסמים והטכנולוגיה שהפכה אותן ממשחק לתעשייה.

ברפואה, כבר חילקו לכולם אנטיביוטיקה שחיסלה את החיידקים, את הסיפיליס ואת מרבית המחלות שחיסלו אוכלוסיות, בעוד שהחיידקים רק החלו בקרב המוטציות ההגנתי. כבר ידעו להשתיל לבבות. ולייצר גלולות נגד הריון. בהשוואה לאלפי שנות ציביליזציה המצב בהחלט היה טוב, ומי שהיה שם חי בביטחון לא רע. מצד שני, עדיין לא התחיל המשבר הגריאטרי שכיום אף אחד לא יודע להתמודד איתו.

כבר אפשר היה לטייל בעולם במטוסי סילון גדולים שחצו את האוקיינוס בכמה שעות. כמו היום. הג'אמבו הראשון המריא ב-1969. על הארץ נסעו באופניים ומכוניות ורכבות ואוטובוסים. כמו היום. למי שאהב את זה – היתה מצלמה. למי שאהב ומי שלא – היו שידורי טלוויזיה. אפילו בארץ. נכון, לא היה אינטרנט, אבל היה טלפון. אפילו בארץ (בתנאי שדאגת להזמין את הקו ב-1959). כבר המציאו את המחשב, ובעזרתו אף הגיעו לחלל. ביולי 1969 נחת האדם הראשון על הירח. פסגה טכנולוגית מרשימה ומספקת.

בעולם חיו אז כ-3.5 מיליארד בני אדם. היום, פי שניים. בערים חיים היום פי שלושה. כמות השטחים הריקים, הפתוחים, הירוקים, הלא מפותחים, הלא-מאוכלסים, בכל הארצות היתה רבה. יערות, נחלים, ובעלי חיים עדיין הצליחו לשגשג, כמו לפני מליון שנה, האוקיינוס היה מלא בדגים.

העולם נשלט בידי שני גושים שהיו לפעמים אכזריים, אבל היקנו מידה של יציבות ובטחון. האחים המוסלמים היו חלום רחוק. היתה בעולם מידה רבה של אופטימיות. המלחמות הגדולות ביותר היו מאחורינו.

יאן פאלאך, סטודנט צ'כי בן 21, הצית את עצמו למוות במחאה על הפלישה הסובייטית. לא בדיוק מאורע להתגעגע אליו, אבל מעורר השראה כמו כל מות קדושים מאז ומעולם.

גם בארצנו הקטנה, בתקופה שאחרי ששת הימים ולפני יום הכיפורים, היינו אימפריה. שולטים מהודו ועד כוש, מסיני ועד גולן. המערך זכה, ב-1969, במספר המנדטים הגדול ביותר אי פעם -56. ויחד עם זאת, חנוך לווין כבר כתב, הקיבוצים מלאו במתנדבים, אריק איינשטיין הקליט את "פוזי" שנחשב לאלבום הרוק העברי הראשון.

בסיום הכתיבה, הצצתי בערך הוויקיפדי ל-1969. מה עוד מצאתי שם?

נולדו (רשימה חלקית מאד): דנה אינטרנשיונל, ג'ניפר אניסטון (ביום ההולדת שלי), סטס מיסז'ניקוב, חנין זועבי, אחינועם ניני, ג'ניפר לופז, קובי אוז, אורנה בנאי.

האלבום הראשון של לד זפלין וההופעה האחרונה של הביטלס (שאגב, הופסקה על ידי המשטרה בגלל תלונות השכנים על רעש).

רשת המחשבים הראשונה

וגם -

מטח הקטיושות הראשון לקרית שמונה.

יאסר ערפאת נבחר ליו"ר אש"ף

מתחילה מלחמת ההתשה בתעלת סואץ.

תחילת האלימות בצפון אירלנד (במהדורה האחרונה).

מעשה הטבח של צ'רלס מנסון.

כן, היו גם חסרונות. אבל למי אין?

אז 69. כי היא ממצה את המירב של שנות השישים. כי יש בה ארועי שיא מכוננים כמו וודסטוק והנחיתה על הירח. כי נדמה לי שמי שלא היה שם קצת מקנא במי שכן. ומי שהיה – שמח שהיה. כי אני הייתי שם. וגם אבא שלי. אולי גם יש כאלה שסתם אוהבים את המספר.

 עריכה: הזכרתי את המחשב אבל לא זכרתי את UNIX ותחילתה של C. כל מה שמחשבים צריכים, עד עצם היום הזה, נכתב כמעט תוך כדי משחק.