כל הדברים גדולים כקטנים

בע"ח

קוראים יקרים. היום אתם הולכים לבחור. ואני נקלע למצב לא נעים.

כשלעצמי, אם הייתי צריך הוכחה שאינני מתאים לפוליטיקה, הנה היא. אני לא מתאים לפוליטיקה בדיוק מאותה סיבה שאינני מתאים להיות סוחר טוב. אני לא מרגיש בנח לעמוד ולהעיד על עיסתי. לכל היותר לעמוד מהצד ולהמליץ על משהו, כלומר, כדי להמליץ על עצמי אני צריך לזוז מעצמי הצידה.

אני גם לא כל כך אוהב תחרויות. יש הרבה יותר מפסידים מזוכים, ואם אתה לא לאנס ארמסטרונג, פלפְּס, בולְט או לאו מסי, תמיד רבים יותר הסיכויים שתשתייך למפסידים.

הרע מכל העולמות הוא תחרות פופולאריות. זאת תחרות בעייתי במיוחד. נניח בפייסבוק מישהו מבקש לעשות לייק לילד חולה, כי יש לו חלום – לקבל הכי הרבה ליקים אי-פעם. יפה נכון? אבל מה אם עוד שני ילדים חולים רוצים הכי הרבה לייקים אי פעם?

או הבחירות לכנסת. שם באמת יש המון מפסידים (מליונים).

אבל לא יעזור כלום...זה מאד מאד נעים לזכות. בעיקר בתחרות פופולאריות. כוכב נולד, מלכת היופי, או הבלוג הנבחר (נחשו באיזה אני משתתף).

אם כן, באופן מביך, אני רוצה לזכות בתחרות שאני לא אוהב להשתתף בה. הבלוג הזה הוא אחד מחמשת המועמדים לזכיה בתואר ה-Golden Blog, הבלוג הטוב ביותר בישראבלוג, בקטגוריה של בלוגי הדעה.

הבלוג שלי (השלישי מימין)

כפי שיודעים כל ספורטאי מקצוען ופוליטיקאי מתחיל, הדרך היעילה ביותר לזכיה היא לנטרל את היריב. אבל מי שמתקשה לשבח את עצמו מתקשה לא פחות להשמיץ את היריבים. מה גם שיש ארבעה כאלה, כך שהמלאכה רבה, ומה גם שאלה באמת בלוגים משובחים*, ולהשמיץ אותם יקח לי חודשים, שלא לדבר על ההשקעה הכספית – מגיבים בתשלום, מודעות בעיתון (כי מי יקרא על זה בבלוג), חוקרים פרטיים, שוחד.

* (סתאם. הבלוגים האחרים בתחרות ממש גרועים. הם לא יעברו את אחוז החסימה והקולות שלכם מבוזבזים. אבל לא שמעתם את זה ממני).

כיצד אפשר, אם כן, לזכות מבלי להתחרות?

הנה התשובה – איחוד

אני פונה מעל במה זאת בקריאה נרגשת לכותבים האחרים – לא זו העת לתחרות. הפיצול מחליש אותנו ופוגע בכולנו. חוסר היכולת להציג חזית אחת מערער את אמון הקוראים וגורם להם להתייאש ולנטוש. אלפי תומכים של בלוגי הדעה יעדיפו לבחור בבלוגי האופנה והיחסים. רק בלוג אחד מאוחד יבטיח לנו את הנצחון. אל תחזרו על הטעות של גוש השמאל. אני קורא למתחרים להצטרף לבלוג שלי ומבטיח להם שכמספר שלוש*  יזכו לכר פעולה רחב וליכולת להשפיע בתחום שעליו יביעו את דעתם. לא בכדי נקרא בלוג זה "כל הדברים גדולים כקטנים". יחד השמיים הם הגבול. יחד, נוכל להרשות לעצמנו אפילו את פינקלשטיין (הוא מתפנה מחר).

* מספר שתיים משוריין לנשים.

בשנה האחרונה בבלוג הזה -

• פגשתם דעות שלא ראיתם בשום מקום
  צפיתם במבחר תמונות משעשעות
  האזנתם למוסיקה משובחת
  צחקתם
  פיהקתם
  

 אם אזכה בתחרות אני מתחייב בשנה הבאה –

• לכתוב בכל יום שלושה פוסטים חכמים, שנונים ומקוריים
  לא לפרסם אותם
  ללעוג רק למי שלא יכול להשיב
  להוסיף ארבע קטגוריות חדשות
  לשנות צבע רקע
  לכתוב פוסט נגד תכנית הגרעין של איראן
  לדבר אל הקיר
  להיות חכם בלילה
  לא להעלות את המחיר
  לערוך את הפוסט הזה ולמחוק את הפסקה האחרונה.
  
   

לסיום אני מבקש לברך את כל הקוראים ובני משפחותיהם בברכת שנה טובה, שנת שפע בריאות ורצון טוב. יהי רצון שיתגשמו כל משאלותיכם.

הצביעו

"כל הדברים גדולים כקטנים"

בהנהלת "אני לא הייתי מעז"

(בכל מקרה, דברו איתי לפני שאתם מחליטים)

ט.ל.ח.

הפיצו את הדברים. ספרו לחברים

דברו עם בן הזוג בחדר המיטות - לפני ואחרי

שוחחו סביב שולחן האוכל ובסלון (הבחירות ההן כבר מאחורינו ואפשר להחליף נושא)

בקמפוסים, במחנות הצבא, במסגדים, בגני הילדים,

בחופי הים, בשדות, מים סוף בדרום עד שלגי החרמון, 

על שפת הבריכה, על הבר, בפיקניק על האש,

ציירו גרפיטי בשירותים, על קירות הבתים,

שתפו בפייסבוק, באייפון, בטוויטר, בטוסטר,

כתבו לחברים בחו"ל ובמילואים,

העבירו לאקסים, לבוס, לרופא השיניים.

כי אם אתם לא תעשו

אצטרך לעשות הכל בעצמי

ואז אין שום סיכוי שמשהו יקרה.

______________________________________________________________________________________

 הפלייליסט החגיגי:

נ.ב.