לפני כמה שעות כשפרסמתי את הפוסט הזה נשמט בטעות סעיף אחד שהוא בעיני חשוב מאד, ולפצוי - אני ממקם אותו בראש הרשימה.
אמש, עם פרסום התוצאות, בינות לצוותי הטלוויזיה שרצו ממטה למטה, בלטו לטובה דבריו של אורי אריאל מהבית היהודי. מבלי שנתבקש, חלק מחמאות למרץ ולזהבה גלאון, ברך אותם על ההישג, ובעיקר על הדרך ועל הדבקות בערכים. הדרך הטובה ביותר לגמול לפרגון היא - לפרגן.
הבוקר שאחרי
עכשיו, אנחנו עומדים אחרי הבחירות. ויש שיגידו – עכשיו הבחירות מאחורינו. תלוי לאיזה כיוון מופנות הפנים.
סיסמת הבוקר
ד"ש לד"ש
הבשורה על פי הקלפי
הבשורה הטובה – היה יכול להיות יותר גרוע
הבשורה הרעה – היה יכול להיות יותר טוב
(ועל זה יכולים לחתום אזרחים מכל המחנות)
תזכורת
בחירות 2006, רוחו של אריאל שרון עדיין מרחפת קדימה.
הליכוד - 12 מנדטים, ביתנו - 11 מנדטים.
פרשנות
גוש חוסם לימין = ביבי ראש הממשלה.
חוש חוסם לשמאל = לפיד ראש ממשלה
ההחלטה אם לפיד שייך לממשלת שמאל או ימין – תלויה בלפיד.
ההחלטה אם יש גוש חוסם – תלויה בתוצאות
ככה נראה מהפך?
שמחה לאיד
מידת ההצלחה של יאיר לפיד היכתה את הסוקרים מכה ניצחת – וזה בציבור של מצביעי מרכז, שהוא לכאורה קל לסיקור ופילוח. השמחה לאידם של מכוני הסקרים היא אמיתית. מאד מדכא ומשעמם לחיות בעולם בְּידיעה שהכל צפוי וניתן לניבוי, פילוח וניתוח.
סקר מסקרן
היום, כאשר התוצאות ידועות, אם הולכים שוב לבחור, האם משהו ישתנה? כמובן אלה שלא עברו את אחוז החסימה ישנו את הצבעתם, אבל מעניין אם מבין כל המתלבטים שהחליטו ברגע האחרון, בחוסר ברירה מסוים, האם בהיוודע התוצאה היו בוחרים אחרת?
פנטזיה לא דמוקרטית
הכנסת קובעת את החוקים.
הכנסת יכולה להחליט להעלות את אחוז החסימה ל-4%.
הכנסת יכולה להחליט להעלות אותו רטרואקטיבית ולהוציא את כל המפלגות שלא עברו.
המשמעות – מוציאים מהכנסת את קדימה, יחד עם כל המפלגות הערביות.
(נא לא להפיץ את הרעיון במסדרונות הכנסת)
הכשלון שלי
הבשורה הרעה – דעם נכשלה כשלון חרוץ.
למרות כל הדיבורים והפעילות ברשת ובשטח, למרות המשקע שהותירה מחאת האוהלים, המפלגה שלי לא הצליחה להגדיל את כוחה ואפילו ירדה יחסית ל-2006. לא ציפיתי לעבור את אחוז החסימה וגם לא להיות קרוב אליו, אבל ציפיתי למגמה של התחזקות משמעותית שיסמן תקווה לפעם הבאה. זה לא קרה. הציפיה לגשר פוליטי קטן בין יהודים לערבים נקברה.
הבשורה הטובה - ההצבעה לדעם לא הצליחה לפגוע בגוש השמאל.
גוש השמאל
לקחתי סיכון סביר, שהתממש, שהקול שלי ילך לפח. עם פרסום התוצאות החלטתי לבדוק את ההשפעה השלילית של הבחירה שלי על גוש השמאל. לקחתי את תוצאות האמת ואז עשיתי תרגיל סימולציה -העברתי את הקול שלי מדעם למרצ, ואז חישבתי מחדש את מספר המנדטים. התוצאה לא השתנתה.
אחר כך עשיתי תרגיל נוסף. הפעם העברתי למרצ את כל הקולות של דעם. עדיין, התוצאה לא השתנתה.
לבסוף עשיתי עוד תרגיל. הפעם לקחתי את הקולות של הליכוד והעברתי לעבודה ולמרצ, ואז חישבתי שוב את מספר המנדטים. היה כיף.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על יצוג נשים בכנסת
האם הכוונה לנציגוֹת, כלומר היצוג נמדד בכמות הנשים המכהנות בכנסת (והאם תוך התעלמות מאיכות, בלי להזכיר שמות), או שהכוונה לנציגים בכנסת שנבחרו על ידי נשים, כאשר עובדת היותן נשים יש לה השפעה על הבחירה שלהן, ואז היצוג נמדד בכמות חברי הכנסת של המפלגות שנשים הצביעו עבורן, בין היתר בגלל מנהיג המפלגה, שהוא אשה – כמו שלי יחימוביץ', ציפי ליבני וזהבה גלאון או גבר מושך כמו יאיר לפיד.
אם לא ראש ממשלה
עמיר פרץ שהגיע ב-2006, בראשות העבודה, להישג יפה של 19 מנדטים, עשה את טעות חייו כאשר במקום להתעקש על תפקיד שר-האוצר, שקרוב לנושאים בהם עסק לאורך כל הקריירה שלו, מקצועית וערכית, ואפילו לתת אחת ולתמיד הזדמנות לשר בכיר במשרד הרווחה, העדיף – כחלק ממסלול ההכשרה (תרתי משמע) לראשות הממשלה – להתעקש על תפקיד שר-הביטחון. כך נכנס לתחום בו לא היו לו ידע ונסיון ולרע מזלו נאלץ מיד לעמוד למבחן (ולא אתפלא אם עצם חוסר נסיונה הביטחוני של ההנהגה היה בעצמו פיתוי ותמריץ לחיזבאללה לנסות להתגרות ולבחון את התגובה). הוא נכשל וכך קבר את עתידו.
ההקדמה הזאת באה כעצה ליאיר לפיד.
לפיד, אם יצטרף לממשלת נתניהו, יוכל להתעקש כמעט על כל תפקיד. קראתי לא מעט מהדברים שכתב לפני שהחליט לעבור לפוליטיקה. דברים שבגללם החליט לנסות ולפעול, ובזכותם זכה לתמיכה גדולה. מכל הנושאים החשובים עליהם דיבר וקיטר – החשוב ביותר הוא החינוך. מכל הדרכים לשפר ולשנות משהו בחברה (רמז, יש מעט מאד דרכים כאלה) – החשובה ביותר היא החינוך. מכל הנושאים שתוצאת השנוי בהם תורגש רק בעתיד (במונחים של קדנציות) – העיקרי הוא החינוך.
לכן, בכל מחיר, המפלגה ששמה "יש עתיד", חייבת להתעקש על תפקיד שר החינוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
