היום כבר טוענים שאין, ולא היה, גוש חוסם שמאל, ועדיין, כולם מסכימים שיש גוש חוסם ימין. על כן נגדיר שמאל את כל מי שאינו חוסם מימין, וזה כולל את לפיד. כאשר הראה המדגם תיקו בין הגושים, היו מי שקראו ללפיד להצהיר שהוא חלק מגוש-חוסם-שמאל. בהתחשב בתוצאה הסופית, 61:59 לימין, אפשר לסכם שהמזל, השכל, או שניהם יחד מנעו ממנו להסכים לקריאה.
מִסְפרים מסָפְּרים
לאור התוצאה הסופית, הנה כמה מספרים מעניינים. אם מסכמים את כל הקולות לפי גושים מסתבר שמספר הקולות כמעט זהה ואפילו נוטה לטובת ה"גוש-חוסם-לא-ימין" עם יתרון של כמה אלפים (וזה, בין היתר, בזכות העובדה שבימין נשארו יותר קולות מתחת לאחוז החסימה). מה שהופך את התוצאה הוא חוק העודפים, הלא הוא "באדר-עופר" (לא לבלבל באדר-מיינהוף), שמעניק עדיפות למפלגות הגדולות בחלוקת העודפים. הליכוד-ביתנו זכתה במנדט ה-31 עם שארית של 3700 קולות בלבד. קדימה, שנשארה עם שני מנדטים, העבירה למפלגות אחרות כמעט 30% מהקולות שקיבלה.
מפלגת הנמנעים
אילו הכנסת הייתה מייצגת נאמנה את העם, ואילו החוק היה קובע כי כל אלה שלא הצביעו יהיו מיוצגים על ידי מושבים ריקים, היתה מפלגת הנמנעים מקבלת 40 מושבים ריקים בכנסת. למפלגה השניה בגודלה, הליכוד-ביתנו היו 20 מנדטים.
סיפורי כפר קאסם
לפי מה שקראתי ב"ידיעות", בכפר-קאסם רצו שני מועמדים לכנסת, אחד מרע"מ-תע"ל והשני ממרצ (שניהם נכנסו).
התוצאות:
80 אחוזי הצבעה.
הישגים דומים (ומרשימים) לשתי המפלגות.
המסקנות:
שותפות מביאה השתתפות (המסקנה מהמסקנה כבר תלויה בעמדה הפוליטית)
עדיין, במגזר, הבחירות הן בעיקר אישיות (שזה בעיני יותר רע מאשר טוב).
בעיקר לפיד
אם אתם מתעניינים בפוליטיקה, תנו לעצמכם דקה, ונסו להיות יאיר לפיד. דמיינו את התחושה, את ההפתעה, את שביעות הרצון, את הפנטזיות, את החששות, את המלחמה בין שכרון הכח ופחד הגבהים.
עוד עצה ליאיר
כשתכנס ללשכה החדשה שלך אני בטוח שתתלה כמה תמונות על הקיר. אני מהמר על אבא-טומי לפיד ועל בן-גוריון. הייתי מוסיף ציור של איקארוס. אולי גם שאול מופז.
פטר ברויגל: נפילת איקארוס
במסגרת 100 ימי החסד
שמעתי התקפות רבות על האמירה של לפיד "לא אשב בקואליציה עם חנין זועבי", כולל האשמה בגזענות. קצת מפריע לי שהקריאות מגיעות ממי שמתחייב ותובע לא לשבת בקואליציה עם ביבי.
The Voice
אין לי ספק כי מראהו המושך של לפיד הוסיף לו לא מעט קולות. את חברי המפלגה האחרים אני מכיר פחות. ההפתעה הראשונה שלי היא מאיר כהן, ראש עיריית דימונה. שמעתי אותו מתראיין. יש לו קול וחיתוך דיבור מדהים. יהיה תענוג לשמוע אותו נואם בכנסת.
הערה שוביניסטית
טוב, לא שוביניסטית ולא סקסיסטית, אבל הנה התרשמות שלי, שלא שווה כלום, משתי נשים שראיתי לאחרונה בטלוויזיה. מירב מיכאלי שישבה באחד הפאנלים, מבטה כועס ודיבורה נוזף, ובעיני נראתה בדיוק כפי שאני מדמיין ששונאי נשים ופמיניסטיות מדמיינים לעצמם פמינסטית שונאת גברים. ואולי התדמית היא חלק מהתפקיד (וזה מזכיר לי שקראתי על חומייני, שכנראה ידע גם להיות איש נחמד, ציווה עם עלייתו לשלטון לגנוז את כל התמונות בהן נראה צוחק או מחייך, וכך קיבע את דימוי איש-הדת חמור הסבר). השניה, יונית לוי, בעלת הדמוי הקשוח והקרחוני, שהופיעה לרגע ב"מצב האומה" וגם בכמה שידורי בחירות, ושמחתי לראות אישה קלילה משוחררת ונעימה עם הומור והומור עצמי והמון חן וקסם, והחוויה הייתה מפתיעה, כמו לראות את חיים יבין מהפרופיל.
עוד אבחנה על יאיר לפיד
שמתי לב, כשהוא מדבר, שהוא משתמש בתנועות ידיים, וכשהוא משתמש בידיים, התנועות שלו הן תנועות של מתאגרף. ימנית, שמאלית, הגנה, וו שמאלית ונוק-אאוט.
מלכת הכתה
כשאף מנהיג בעולם לא מתקשר לברך את נתניהו, אפילו אני רוצה לקבור את עצמי מבושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
