לפעמים, כששום פתרון אחר לא עובד, הפיתרון הוא גירושין. וזה נכון גם במקרה של מדינות. גם מדינות מתפרקות, וגירושין לא חייבים להיות מכוערים – הנה תראו את צ'כיה וסלובקיה. אולי זה הפתרון הנכון גם בשבילנו? מחלקים את הארץ, וסוף סוף שקט. כל אחד עסוק בענייניו ומכלכל אותם לפי ראות עיניו וטעמו. באמת, גירושין הם סוף שהוא התחלה.
נכון שיש כל מיני סיבוכים. איך מחלקים את הרכוש המשותף? מי מקבל מה? על אילו נכסים אף אחד לא מוותר ואיך פותרים את זה? וצריך גם להקים המון דברים מחדש. מה שפעם היה משותף ושימש את שני הצדדים, עכשיו דרשו לכל צד. אוטו, צבא, חברת חשמל, שר חינוך, גני-חיות. אבל ככה זה בגירושין – זה יקר ולא כלכלי, וכרוך בהמון טירחה ואי נוחות וירידה ברמת החיים, אבל מה לעשות, לכל דבר יש מחיר. מצד שני, כפל המוסדות מייצר גם כפל תפקידים ומישרות, כך שרבים הם הנהנים.
הרעיון של חלוקת הארץ לשתי מדינות הוא כמובן לא שלי. לקחתי אותו מהתנ"ך. גם שם, אי שביעות רצון עמוקה ושלטון אטום גרמו לפירוד ולהקמת מדינה נוספת. דווקא שם, בתנ"ך, המדינה המורדת, הפורשת, זאת שהפנתה עורף, נקראה "ישראל". אז בעניין השמות אפשר לשמור על המסורת, וזה די מתאים. במזרח, בהרים הקדושים, מדינת "יהודה" שבירתה ירושלים, ובשפלה, לחופי הים התיכון, היכן שפעם שכנו הפלשתים, והיום החמאס ואוהדיו, מדינת "ישראל" שבירתה תל-אביב.
ואף אחד לא יצטרך לסרב לפקודה, שלא תינתן, לפנות מאחז שקם אתמול או לאבטח אותו.
באופן טבעי, המרכז להנצחת מורשתו ופועלו של השר רחבעם זאבי יקום ביהודה, ובעיר אשדוד שב"ישראל" קיים כבר היום רחוב ירבעם המלך
שתי מדינות לשני עמים, שתיים לכל עם, כי גם ליהודים מגיעה יותר ממדינה אחת.
וכי מדוע מדינת ישראל משתמשת דווקא בחותם של "עבד ירבעם"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
