כל הדברים גדולים כקטנים

נגיד שאני פוליטיקאי. ובכן, בערב הבחירות אני מכין לכל מקרה שני מכתבי תודה. היום יוצא לי לקרוא את השני. מרגע שהבלוג לא נבחר כבלוג הטוב ביותר קרנה של התחרות כמובן שירדה בעיני וערכה מתבטא בהשתתפות עצמה. העונג שבעצם ההשתתפות גדול אף יותר לנוכח העובדה כי כמה מקוראי הנאמנים והיקרים אף הם שותפים להשתתפות ולאי הזכייה כאחד, כלומר אני בחברה שהיא לא רק טובה אלא טובה מאוד.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על הקוראים. על פי הנתונים שבידי אין כאן קוראים רבים. כמה עשרות מנויים, עוד כמה עשרות בקבועים, ועוד אחדים שמבקרים בקביעות. מונה הכניסות מגלה שלכל פוסט חדש נכנסים כנראה אותם עשרות, חלקם מגיבים ורובם מתמידים בשתיקה. חלק מהכניסות מגיע מטבעות שונות ומבלוגים ואתרים אחרים בהם נמצא קישור לכאן. לעיתים אני מבחין פתאום בהתפרצות של "קדחת הכניסות" ואז אני מגלה שהפוסט נמצא במומלצים או זכה לקישור מאחד מאתרי החדשות. סיבוך אפשרי של אותה קדחת הוא שיוך הבלוג לרשימת הפעילים, או לפוסטים החמים, מה שמביא לכניסות נוספות. אותה קדחת דועכת תמיד וקצב הביקורים חוזר לנורמה.

בימים שאינני מפרסם ואינני מפורסם (וגם באלו שכן) מגיעים מדי יום כעשרה קוראים מקריים בעקבות חיפוש בגוגל. זהו אישוש מעניין לעובדה שגוגל הוא השער לכל מקום, שיש נושאי חיפוש נפוצים יותר ונפוצים יותר, והכי מעניין – שמרבית החיפושים הם דווקא חיפושי תמונות ולא טקסט.

הכל אני רואה בדף העריכה - מתי בדיוק נכנסו לבלוג ומהיכן.

כל ההקדמה הארוכה באה לאפשר לי להצביע ולהתרגש מקבוצה מיוחדת של קוראים. לעיתים אני רואה רצף של כניסות לבלוג... מתוך הבלוג שלי עצמו. שלושה, חמישה, עשרה ויותר, מתוך הבלוג וחזרה לעצמו, מפוסט כזה לאחר, מחודש לחודש הקודם או הבא, כניסה בכל דקות דקות. רצף כזה פירושו אחד – מישהו נקלע לבלוג במקרה, ונשאר. קרא, ללא ציפיות וללא הכנות, ולחץ על קישור כדי לקרוא עוד, ואחר כך המשיך, ועוד, ועוד, ובמשך חצי שעה, או שעה, קלה או כבדה, בחר לבלות את זמנו בקריאת הדברים שיצרתי. אחר כך  הוא פורש, אלמוני ודיסקרטי, מבלי להשאיר סימן. אותי הקריאה הזאת מאד משמחת.

העיקר ההשתתפות

ועכשיו הזמן לגלות מיהו בלוג הדעה הטוב ביותר. מה נדרש מבלוג דעה משובח – להיות פעיל ועקבי. להגיב למציאות – לאקטואליה, לחדשות הגדולות ואלה הקטנות, ולדברים אחרים, לצבע של היום-יום, לארועי תרבות, לספר, או סרט, או גשם חזק. להתייחס לקוראים. להציג דעות מקוריות, מעניינות, עמוקות, לא נדושות ולא לעוסות. להצטייד בשפה עשירה ומעניינת, בעושר תרבותי, ובעיקר בחוש הומור. לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות. והכי חשוב – לעשות הכל ברוח טובה, ללא מרירות וארס. שני הבלוגים שעושים זאת בהצלחה הרבה ביותר נמצאים באותו מקום. לא כאן. שניהם בגלי צה"ל, בשעה 11:00. בשבת, התכנית של אלכס אנסקי "פתוח בשבת". בימי חול, "המילה האחרונה", בעיקר הימים של אברי וג'קי, בעיקר מפיו של ג'קי לוי. מומלצים בחום.

אחרית דבר (עריכה):

קצת מצחיק שמי שנכנס לקרוא את הפוסט הזה ממשיך וקורא וקורא וקורא. מן נבואה שמגשימה את עצמה.

________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

אם כבר אני מתרגש