אשרי האפיפיור שיכול להתפטר. משה רבנו, שהיה בתפקיד דומה הגיש שוב ושוב את התפטרותו אך תמיד נדחה. עבורי זאת הזדמנות להיזכר במעשה הבחירה של אפיפיור אחר.
כאשר אך החל מסעי הראשון לחו"ל, הופיעה בעיתונים (ובימים ההם, העיתונים, אלו המסודרים על הלוח בחזית החנות, היו המקור היחיד לחדשות אצל התייר) הידיעה על מותו של האפיפיור. הייתי אז בלונדון, כך שיכולתי להבין ולעקוב אחר הפרטים – הלוויה ההמונית והמרשימה בהשתתפות מאות אלפי מאמינים, ההתכנסות לבחירת היורש והפרחת העשן הלבן.
בהמשך המסע, בדרך מארץ לארץ, הגענו לבסוף לאיטליה. ושם, הידיעה בעיתון הדהימה אותי. באותיות ענק (הייתי אומר קידוש לבנה, אבל זה לא לעניין) בישרה הכותרת IL POP MORTO. הדבר הדהים כי למעלה מחודש חלף, ועדיין, באיטליה, מקום מושבו של הוותיקן, ממשיכים להתייחס לכך בכותרות הראשיות. עיון בטקסט הלא ברור שבהמשך זיהה את הבטוי 33 giorni, שפירושו 33 יום. כך הבנתי ששוב מת אפיפיור, בתום כהונה קצרת ימים עד מאד. (למרבה הפלא, כהונה קצרה כזאת פחות נדירה ממה שחשבתי, ומכל מקום איננה הקצרה ביותר. 33 הימים של יוחנן פאולוס הראשון בקושי מספיקים להכניס אותו לעשיריה הראשונה. השיא המוחלט הוא של סטפן הראשון, שמת כל כך מהר, עד שכלל לא הספיק להתחיל, ובאופן רשמי אינו נמנה על מניין האפיפיורים.).
אם כן, נקלעתי לרומא עם מותו השני של האפיפיור. הפעם, האבל היה כנראה נח יותר, וההלוויה המונית פחות. בכניסה לעצרת בכיכר סן-פטרוס נתקלנו, לראשונה באירופה, בסידורי ביטחון מהסוג המוכר לנו בארץ, עם אנשי ביטחון שחיטטו ביסודיות ושלפו בהפגנתיות את הממצא המרשיע – סכין. צבאית. צה"לית. מהסוג ששימש למריחת שוקולד השחר והדבר היחיד אותו הייתה מסוגלת לפצוע היה אריזת הניילון של הלחם הפרוס. אינני זוכר אם הסכין הוחרמה או הוחזרה, אך אנחנו שוחררנו לדרכנו והטקס המשיך. מכל מקום הקפלה הסיסטינית ננעלה פעם נוספת עד לבוא העשן הלבן. כך, נמנעה ממני, עד עצם היום, הזה הצפייה בתקרה המצויירת של מיכאלאנג'לו.
איראניום
כל כך הרבה כתבתי על הגרעין האיראני, ועל היכולת של התקיפה או הסנקציות להשפיע, ועל הסיבה הטובה של איראן להגיע לפצצה כדי לזכות בשקט ובחסינות, שאני כבר לא מצליח למצוא את כל המקומות והקישורים.
מכל מקום, מכיוון שאני מאמין שהתועלת והשימוש העיקרי של הפצצה הוא להחזיק בה ולעולם לא להשתמש בה, ושהמאמץ האיראני מכוון בעיקר לתכלית זאת, ומכיוון שלאחרונה מציגים האיראנים הישגים רבים של פאר התעשייה הצבאית אשר המומחים שלנו נוהגים לפקפק בהם, ומכיוון שזה עתה פיצצה צפון קוריאה פצצה גרעינית נוספת והקימה עליה את כל העולם, ומכיוון שישראל כבר הוכיחה שעמימות היא המדיניות החכמה ביותר (שהרי, לא יעלה על הדעת שמדיניות ישראל לא תהיה כזאת), יש לי הצעה מצויינת לאחמדינג'אד, ואני מבקש מאד ממי שנמצא איתו קשר (זועביז?) להעביר לו.
הרעיון הוא כזה – לחפור מנהרה עמוקה וסודית באדמה, שאיש לא יודע מה מתרחש בעומקה, ושם לחפור בור גדול, חמישים אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו, ואת הבור למלא בהמון חומר נפץ - שבעת אלפים טון TNT, ומסביב, ולאורך המנהרה, לפזר חבית של אבקת אוראניום. ובתוך חומר הנפץ להטמין שפע נפצים, מהסוג הטוב ביותר, שמגיבים בתזמון מדוייק של מליונית השנייה, כאלה שחייבים להשיג כדי לייצר פצצת אטום (כך שכנראה כבר יש להם), ולהפעיל אותם. התוצאה תהיה פיצוץ אדיר, שבעת אלפים טון שמתפוצצים ברגע אחד, שזה בדיוק גודל הפיצוץ בקוריאה. הסיסמוגרפים בכל העולם ירגישו בפיצוץ וידווחו עליו, והפקחים יגלו שרידי אוראניום, אבל איראן תקפיד לשמור על עמימות, וכך תצטרף רשמית למועדון הלא רשמי של המדינות החמושות בנשק גרעיני וסוף למהומה. באותה הזדמנות גם יגרעו מהארסנל שלה שבעת אלפים טון של חומר נפץ קונוונציונאלי שמצויין לטרור, וגם יבוזבזו הנפצים היקרים של הפצצה האמיתית, וחבית של אבקת אוראניום, אבל את זה בבקשה אל תגידו לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
