הקומוניסט אומר – יעבוד כל אחד, יתן כפי יכולתו, ויקבל לפי צרכיו. ובעל העבדים אומר – שיעבוד מעל ומעבר ליכולתו, ויקבל לפי צרכיו. אלא שבעיני האחרון, הצרכים הם מועטים ביותר, וגם אותם עושים בחצר. אם כך, ההבדל בין השניים, הקומוניזם ומשטר העבדות, הוא רק כמותי - ככל שהדבר נוגע לעבד. ההבדל האמיתי הוא אצל האדונים, שאצל העבדים נהנים מכל הקופה. אצל הקומוניסטים, לעומת זאת, אין כלל אדונים וכולם עבדים שווים, אך מכיוון שזה נכון רק בתיאוריה, השורה התחתונה היא שבמציאות אין שום הבדל בין השניים.
ואילו אצלנו, כאשר יש מי שעובד קשה מאד, לפעמים עד קצה גבול יכולתו, ומקבל מעט מאד, שמספיק לו בקושי לכמה צרכים בסיסיים, ולא נשארת לו שום שארית משכרו, הרי גם הוא מאותם עבדים, וגם כאן העני(ן) הוא רק כמותי. לעומתו, מי שעובד קשה ומקבל הרבה, עדיין החברה מאורגנת כך שבאמצעים שונים לוחצים ומשכנעים אותו למצוא ולהמציא עוד ועוד צרכים ובסופו של דבר, לנוכח צרכים אלה, גם לו אין כפי צרכיו, כלומר אף הוא עבד. השיטה עד כדי כך יעילה שאף כאשר כל צרכיו מתמלאים, עדיין מוסיף העבד לעבוד כפי יכולתו, כלומר – הוא ממשיך לתפקד כעבד או קומוניסט לכל דבר.
מדוע בכל זאת עדיף להיות עבד קפיטליסטי על פני עבד קומוניסטי? בגלל הלחם האחיד. כי הכְתָבָת הצרכים הקומוניסטית נראית כך שהיא לא רק בסיסית ומינימליסטית, אלא בעיקר חדגונית, אחידה, אפורה ומשעממת (וכל צילום, לא משנה של מה, ממזרח אירופה לשעבר, ממחיש זאת מיד). אם כן, (כמעט) כולנו עבדים ומה שמגדיר את ההבדל בינינו הוא הגדרת הצרכים (ולכן, הדרך הפשוטה לצאת לחפשי היא לשנות את הגדרת הצרכים, ואכן, פרט לכמה אדונים עשירים, בני החורין היחידים סביבנו הם ההומלסים).
המסקנה הלא מפתיעה היא שמערכת המיסים, ובעיקר מס ההכנסה, היא למעשה מנגנון קומוניסטי (בלווית תיקון קטן לכאורה – שאדם לא נותן כפי יכולתו, אלא שמקדימים ולוקחים ממנו, והתיקון הוא רק לכאורה כי גם הקומוניסטים לא ממתינים עד שתיתן). המיסים הם היפוכה של הפרטה. במקום שכל אחד ישתמש בשכרו כדי לנסות ולמלא את צרכיו שלו, למשל בתשלום עבור חינוך ילדיו, באה המדינה ועושה זאת במקומו. לוקחת את כספו ומשתמשת בו לספק את אותם צרכים. ובאמת, אין הבדל עקרוני בין שני המצבים, וכי מה אכפת לי שיקחו את כספי ויעשו במקומי קניות במכולת ואפילו יביאו במשלוח הביתה. מס של 100% הוא שיא הפינוק. הבעייה הקטנה של השיטה הוא שבחיי פינוק שכאלה אנחנו נאלצים להעסיק ים של משרתים (ואולי אין זה חסרון, שאחרת, לא היו בוחרים המלכים והאדונים בכל הדורות לעשות כך). ואילו הבעייה הגדולה היא רב-המשרתים – זה שמפעיל אותם, פוקד עליהם איזה מצרכים לקנות, קובע את התפריט למבשלת ומנחה את הגנן איזה שתילים לשתול. רב-משרתים טיפש או מושחת הוא אסון. אבל עם רב משרתים נבון, ובפרט אם הוא נבון מהאדון עצמו, ככל שעולה נטל המס, החיים טובים יותר.
כולנו עבדים, אבל הקומוניסטים משלמים יותר מיסים.
זאת בדיוק הסיבה שככל שתחפשו על הגלובוס מדינה נאורה, תגלו שיעור מס גבוה, ויחד עם זאת שיעור השתתפות גבוה, ובמידה רבה של הסכמה ורצון ושביעות רצון. וככל שהמדינה מושחתת ומסואבת, שיעור המס נמוך, וממילא לא משלמים. האם בהיבט הכלכלי והאזרחי הייתם מעדיפים לחיות במדינה שמתנהלת כמו שוויץ, הולנד או שוודיה, או כמו בהודו, קולומביה ורומניה.
אפשר לסדר את כל המדינות בעולם בטבלה בת שני צירים (ואני מבקש את סליחתכם כי אני אומר שאפשר לצייר ומסתפק בכך, ולא מצרף ציור בפועל). ציר אחד, ינוע בין הקומוניזם לקפיטליזם, ובהתאם לכך, ינוע שיעור גובה המס בין 0 ל-100.הציר השני הוא ציר תשלום המס בפועל, שינוע בין המדינות הנאורות והמפגרות. דנמרק תשב בפינה של הקומוניזם הנאור וארה"ב באנטי-קומוניזם הנאור פחות או יותר, ובפינות האחרות, למטה, נניח צפון קוריאה לעומת האיטי. מיד רואים שבמדינה מושחתת ומפגרת, לא משנה מה סוג המשטר המוצהר, ואליו במדינה נאורה ומתקדמת הרעיון של תשלום מיסים, ואף גבוהים, הוא דווקא רעיון מצויין. השאלה היחידה היא מה עושה רב המשרתים עם הכסף.
במקרה שלנו, למרבה הצער, התשובה יכולה להוות סיבה טובה לתמיכה במעלימים ואהדה למשתמטים.
מוקדש, בהערכה, ל"קו הצדק", שנשמע הרבה יותר טוב מה"מלשינון" (למרות שהסרטון שלהם נגד החרדים גובל בהסתה).
גם באחידות יש מקום ליצירתיות
כאן מגיע קטע אחר, בנושא אחר, על האסטרואיד בחלל והמטאור ברוסיה וטילים בעזה, שכתבתי - ונמחק (בטעות), ואני לא משחזר. אני מקווה שאת מרבית הדברים שנמחקו כתב גם מישהו אחר במקום אחר ותוכלו לקרוא על כך שם. (וכמובן גם מקווה שלא, והדברים שכאן הם יחידים ומיוחדים).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
