הנה דבר שלמדתי דווקא אחרי שסיימתי את לימודי והתחלתי לעבוד. (נושאי הלימודים והעבודה הם פרוייקטים בתחום התוכנה, אבל המסקנה תקפה גם למשוררים).
בשלב המתקדם של הלימודים עובדים כבר על פרויקטים די גדולים. יחסית. חודשים של עבודה אינטנסיבית. לעיתים בזוגות ואף בצוותים גדולים יותר. תכנון, ונסיונות ראשונים, ותיקונים, וחיפוש שגיאות, וגירסא ראשונית וביצוע סופי. ולאחר תקופה, ומאמץ גדול, והשקעה מרובה, הפרוייקט מוכן, ואפשר למסור אותו. כן, עוד יהיו ציונים, אולי ערעורים, ואי אלו הבהרות קטנות. אבל – הפרוייקט הזה הושלם וסיים את חייו. אפשר להביא אותו לקבורה בארון הארכיון.
גם בביזניס יש פרוייקטים מהסוג הזה, בעיקר אם אתה מבצע אותו כקבלן משנה. אבל אם אתה נמצא במקום עבודה מסודר, והפרוייקט שלך הוא מוצר שהחברה מפתחת, והיא מתכוונת להוציא אותו לשוק, ולמכור אותו ללקוחות, הרי שאותה נקודה שתיארנו קודם, בה מסיים הפרוייקט את חייו, היא למעשה רק התחלה. כל מה שנעשה עד כאן הוא מאמץ שנועד להביא את הפרוייקט לראשית דרכו. עכשיו, הסיפור האמיתי מתחיל.
אותו שלב, שבזמן הלימודים תיארתי כחיי הפרוייקט, הוא למעשה רק הילדות – אם רואים אותה כשלב הכנה לקראת החיים האמיתיים, ואולי מדויק יותר –ההריון. למרות התקופה הממושכת, הקשיים הרבים, הסיכונים, המאמץ, הכשלונות המרובים - סופו של ההריון הוא הנתפס בעינינו כתחילתם של החיים (ככה כתוב לכם בהורוסקופ).
וגם ביחסים בין בני אדם ובעיקר בין בני זוג. אלו רצופים הריונות. הכרויות, נסיונות, מאמצים, התחלות, השלמות, דמויים, הנחות, מבחנים, שאלות ותשובות. כל אלו הריונות חוזרים ונשנים כאשר פוגשים אנשים חדשים, עד שמכירים אותם. בשלב הזה, אם העובר מפותח ובריא, ההריון יכול להפוך ללידה. ההריון של ההיכרות הבשיל, והגיע לסיומו. כאן, רק כאן, מתחילים החיים האמיתיים של היחסים. חתונה היא בעצם לידה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
