כל הדברים גדולים כקטנים

בעקבות צפיה בשני הסרטים של האוסקר – "חמש מצלמות שבורות" ו"שומרי הסף".

למה לא כל יום פורים

כל העולם במה, ואנחנו שחקנים. הסרט איננו דוקומנטרי. כולו שחקנים, תפקידים, תפאורנים ומלבישים. לכבוד פורים הערבים התחפשו. הורידו את הזקנים, לבשו בגדים צבעוניים ועליזים (הולך מצויין עם הדגל שלהם), הילדים אוהבים לשחק ולשיר והאמהות - לבשל. הם אפילו מדברים עברית, ועושים לעצמם כל יום קרנבל פורים. האינתיפאדה התחפשה לעדליאדה. והיהודים התחפשו לחיילים.

ככה אי אפשר לדבר. קודם כל תורידו את המסכות.

פטריוטים ישראלים רואים בסרט תעמולה אנטי ציונית ופרו טרוריסטית (ושכחתם למה היה צריך להקים את הגדר?). כל המשוכנעים, מכל הצדדים, שוב משוכנעים יותר.

לכן, ודווקא משום שהיא מוצבת לא בחזית, אלא בשורה 9 בצד, אני שוב-משוכנע שהמסקנה שעולה מן הסרט היא העובדה שההתנחלויות הן הבעייה הגדולה ביותר בשטח.

ומה היה קורה אילו

גם למי שמסרב להקשיב לצלם הפלסטיני, קשה להתעלם משומרי הסף. כל ראשי השב"כ לשעבר בלי יוצא מן הכלל מדברים באופן ברור, גלוי וחד משמעי בגנות האיוולת של ההתנהלות הישראלית בשטחים.

ועדיין, כראוי למדינה מתוקנת, הדרג המקצועי כולו מבצע את הנחיות הדרג המדיני. והדרג המדיני עושה את רצון העם.

ומה שאני לא יודע להשיב עליו – האם הדבר הזה טוב או רע.

ולמרות זאת, המסקנה האפשרית של הסיטואציה היא שלהבא יתייחס הדרג המדיני גם לתפקיד ראש השב"כ כמשרת אמון, והקריטריון העיקרי למנוי יהיה נאמנות והזדהות פוליטית.

טעם של פעם: ראש-השב"כ-הנוכחי לשעבר

שומרי הסף תחילה

מה שצריך לעשות לאחר הצפיה בסרט שומרי הסף הוא לצפות בחמש מצלמות, גם, ובפרט, אם צפיתם כבר. אז לצפות שוב. כי הצפיה בסרט ההוא לאחר הסרט הזה יכולה להראות אחרת לגמרי. ממש כמו ראשי השב"כ עצמם, שפתאום רואים את הדברים בפרספקטיבה אחרת. ולכן, יש משמעות לסדר בו רואים את הדברים.

כצאן לטבח

ובכל זאת, יש הבדל גדול ביני למשל, כאשר אני צופה בסרט, ובין, למשל, אזרח קנדה ששמע על הסרט בגלל המועמדות לאוסקר והחליט לצפות בו לתומו.

כאשר אני רואה את הסרט, ומגיע לסצינה שבה החיילים נכנסים לכפר תחת מטר אבנים, ויורים באמצעים שבידיהם בעוד התושבים נסים בבהלה, ואז בצילום שנעשה על אחד הגגות, כולם נמלטים לתוך הבית ועל הרצפה הריקה נותרת שלולית דם ענקית - אני יודע שאם זה היה דמו של אחד התושבים, היינו רואים ויודעים, ואחרת, אם יש בבית שלולית כזאת (והסרט כאמור תיעודי), סימן ששחטו שם כבש. ואכן, מאוחר יותר בסרט משולבת סצינת השחיטה, ואף מוסבר שמטרתה "להקשיח" את לב הילדים. ולכן, יש משמעות לסדר בו רואים את הדברים. אבל הקנדי אינו יודע דבר מכל זה. הקנדי יזכור את שלולית הדם.

שאלה מספר חמש*

והשאלה האחרונה, כעת, כאשר נראה שהשטחים מתחילים לבעור, ויותר מאי פעם ניכר שאנחנו ערמנו את העצים, ושפכנו את השמן, והצתנו את האש. וכאשר דורמן פשוט, שומר סף, עלה לגדולה והגיע לבית המחוקקים, עם כל מה שהוא יודע ומבין, ולאחר כל מה שכבר אמר, האם יעלה על הדוכן ויצעק שם את אותם הדברים, או שהוא שומר זאת רק למקרה שיוותר באופוזיציה.

*לדורות הבאים ולארכיאולוגים – שומר הסף, ראש השב"כ שלעבר, יעקב פרי, הוא מספר חמש ברשימת יש עתיד בראשות יאיר לפיד, ונכון לכתיבת שורות אלה - מועמד להיות שר וכנראה חבר בקבינט. או לחילופין חבר אופוזיציה בכיר. למרות שהעיוורון והאיוולת המדינית שאפיינה את כל הדורות הקודמים, (כולל בתקופתו של פרי כראש השב"כ) נמשכים, דווקא היום הוא שותק. השתיקה נראית שייכת מאד לאפשרות ששוב ימצא את עצמו בתוך מעגל ההחלטות. אם בסופו של יום, כשתוקם ממשלה, הוא ישאר באופוזיציה, ואז, אבל רק אז, יעמוד בשער ויצעק נגד מדיניות הממשלה, הוא יכנס לנעליו הקטנות של שאול מופז. 

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

להגביר ווליום למכסימום, וביתניים אפשר לקרוא כאן.