יש מקרים נדירים, את כולם אני מכיר רק מהספרות (אם כי בוודאי גם בחיים ניתן למצוא), של חיזור הנמשך על פני דור. מן מחזור אהבה חד-צדדית כאשר צד אחד שומר אמונים לאהבה ישנה ולא מוותר. מנסה, מתמיד ומקווה ולא מניח למציאות לאכזב אותו. אני לא מתכוון למחזרים האובססיביים האיומים, עליהם קוראים דווקא בעיתונים, של אי קבלת לא, של הצקה, הטרדה, המאסה. סיפור שממנו משחרר רק המוות, לעיתים קרובות של האדם הלא-נכון. אני מדבר על החיזור הסבלני, העדין, הסופג אלף מפלות וקם וממשיך, המתמיד גם במבט מרחוק, המבליג על קנאה, המסתפק בפירורים וממתין ממתין ממתין, שנים, עד שהשער מאפיר, ושרירי הפנים צונחים, ורק הברק בעיניים אינו כבה. כזאת היא אולי ההמתנה לרחל (אם כי זה מקרה קל. רק 14 שנה, ובתוך הזמן הזה לא היא נשואה לאחר. אולי ההמתנה של רחל ליעקב. לא מספרים עליה). כזאת היא אהבתו של פנקס הקטן. אהבתו של ריקרדו ב"תעלוליה של ילדה רעה". העולם מלא מחזרים כאלה, ואני מדבר רק על המאושרים, שזכו.
עכשיו, מסתבר שלא תמיד המחזר יודע שהוא מחזר, ורק המחוזר דוחה את החיזורים בהתמדה. כזאת קרה לי. שנות דור הוא מחזר מבלי לדעת, ואני דוחה. והנה נכנעתי. הנה, אני מחזיר אהבה ומקבל. אחרי כל ההתנגדויות וההיסוסים אני מצהיר – אני מאמין לשלמה ארצי. כן, הוא יכול ללבוש את החולצה של אריק איינשטיין. כן, יש לו מילים יפות ומקוריות, הוא כותב לחנים נהדרים, הוא זמר מצויין, קולו נעים ומעניין, הוא פרפורמר בחסד - ביצוע שלו בהופעה חיה נולד מחדש ומקבל חיים משל עצמו, הוא מקיים דו שיח אמיתי עם הקהל. ועוד דבר משמעותי, למרות שהוא נשמע שולי, הוא מפיק ומעבד את החומר בצורה שהיא תמיד עשירה, מקצועית ועדכנית. אני חושב שהמוסיקליות העדכנית שלו, היא שגורמת לו להצליח כל כך אצל דורות חדשים של קהל. בכל פרמטר הוא רק הולך ומשביח עם השנים. אחלה מוסיקאי שנותן תמורה לאוהבי מוסיקה.
הכניעה הסופית שלי התרחשה לא מזמן, באוטו, כשפתאום שמעתי ברדיו את השיר הזה
ונכנעתי גם לקסם של התרגום לספרדית
עריכה: כל הכבוד למפיקי דה-וויס, שתוך 24 שעות מקריאת הפוסט הזה הפיקו פרק ספיישל שלמה ארצי.