יומיים לפני הביקור הזדמנתי לסביבת נתב"ג כשבאוויר הופיע לפתע מטוס עצום. הוא טס נמוך מאד, לקראת נחיתה, ומפאת גדלו נראה איטי במיוחד, מה שעשה אותו מרשים עוד יותר. היה זה מטוס גאלאקסי C5 אמריקאי שכפי הנראה הביא את ציוד ההגברה של הלהקה הגדולה ביותר בעולם. ראיתי את המטוסים האלה דבר יום ביומו מעל ביתי בזמן מלחמת יום הכיפורים, מממשים את רכבת הסיוע האווירי. כבר איני גר באזור ואיני יודע אם ומתי הם ממשיכים להגיע ולנחות כאן. נדמה לי שהם הביאו את הפטריוטים במלחמת המפרץ הראשונה (כאילו שחסרים כאן פטריוטים). כך או אחרת, בגופם הגדול הם אומרים – האמריקאים באים.
כולם צודקים
ערב ביקורו של אובמה הזדמן לי לשמוע הרצאה מפי חתן פרס נובל – פרופ' ישראל אומן (איש זקן וחביב, מן סנטה קלאוס חובש כיפה, שצורת דיבורו והרצאתו, אם כי לא מבטאו, וודאי לא מראהו, מזכירים מאד את הפרופ' ישעיהו ליבוביץ'). ההרצאה, תחילתה מדעית וסופה פוליטי, והוא (הפרופסור), בדרכו המשכנעת, קורא להתנגד לויתורים. כאשר נשאל שאלות שונות ומשונות מהקהל הזכיר את הבדיחה הידועה* שסופה בטיעון – "גם אתה צודק". בהמשך, השתמש בטיעון הזה כתשובה (נכונה בעצם) לרבים מהנוכחים. אם כן, עם שמיעת ההרצאה אכן השתכנעתי שלא נכון, ואפילו מסוכן, להציע ויתורים (מדיניים וטריטוריאליים) כדרך להשגת שלום. ואילו אתמול, כשהתלהבתי מנאומו של אובמה, השתכנעתי כמה נכון וכדאי להתפשר ולוותר על מנת להשיג שלום. לא נותר לי אלא להצמד לתורתו של החכם מאומן – "גם אתה צודק". אני מניח שהם נפגשו בסעודה והחליפו בדיחות.
* שני מתדיינים באו אל הרב שיפסוק ביניהם. נכנס הראשון, שטח את טיעוניו, וכשסיים הפטיר הרב – "אתה צודק". נכנס אחריו השני, וטען את דבריו ואת טענותיו. הרב, עם סיום הדברים, נאלץ להסכים –"אתה צודק". כשיצא השני, התערבה הרבנית, שהקשיבה לדברים מהחדר הסמוך – "איך יתכן? איך אתה אומר לראשון שהוא צודק, ואז לשני, שטוען את ההיפך, אתה גם אומר שהוא צודק?". הביט בה הרב, חשב רגע ואמר "גם את צודקת".
וכדאי מאד לשים לב, שאילו בכל הסיפור, בכל מקום היינו מחליפים את המילה "צודק" ב"טועה", זה היה סיפור אחר.
המסדר יכתיף את נשקו
הקטע של האורח היוצא מהמטוס הזכיר כמובן (פרט לצבע שנוסף מאז, והשעה ביממה, וממדי הטקס) את רגע השיא בהיסטוריה של המדינה (ככל שהדבר תלוי בזכרון הפרטי שלי) - הנחיתה של סאדאת נשיא מצרים (שאלמלא היה פורש ומצטרף לָסִדרה "מנהיג רודף שלום נרצח על ידי דתי קיצוני" הכל היה אולי נראה אחרת). אבל המשך הטקס, ובעיקר הסקירה של שורות ה-"המסדר יציג את נשקו. הצג שק! דגל שק!", עורר בי יותר מכל את טקס סיום המסלול של בְּנִי שבו נכחתי לאחרונה כאילו היה חזרה גנרלית, וכאשר התקרבו לעברי האורח והמארחים שלפתי את המצלמה באופן אינסטינקטיבי, אבל אז נזכרתי שאני צופה בטלויזיה, וממילא גם אין טעם שאצטרף למחיאות הכפים. (ואם הזכרנו את רצח סאדאת, הרי שחיילים חמושים במסדר ממלכתי הם המתנקשים האולטימטיביים ומעניין מה דרשו האמריקאים בנדון).
איכשהו, נדמה לי שלפרס וברק אובמה יש את אותו כותב נאומים, גם אם קוראים לו המלאך גבריאל – וזה מדבר בזכותם של שלושתם. קל מאד להרגיש שאין הבדל ביננו (הישראלים שוחרי האנגלית) לבינם (האמריקנים שוחרי הצדק). אבל מאחורי אובמה עמד קצין עם כובע לבן כזה ומצחיה ענקית, והוא נראה ממש כמו מי שיצא מסרט (בעצם לא כמו מי שיצא אלא מי שבתוך הסרט). פניו קשוחות וחסרות רחמים, עצמות הלחיים בולטות תחת לעור המתוח כמו קצין, השפתיים קפוצות בפקודה, העיניים מצומצמות וממוקדות. מן קלינט איסטווד אבל אמיתי. אז הבנתי שאנחנו לא אמריקה.
(אבל יותר קשוח)
בנעליו של האחר
היתה הזדמנות מצוינת להדגים את יעילותה של כיפת ברזל. לשגר רקטה לכיוון נתב"ג ברגע הנכון ולהראות לאורח ירוט מוצלח מהו (ובאותה הזדמנות, לא פחות חשוב, גם איך זה מרגיש כשיורים עליך). אבל החמאס היו יותר חכמים וניצלו את הביקור של כיפת הברזל במרכז כדי לירות דווקא על שדרות.
אפרופו איך זה מרגיש – למי שהתחשק במהלך הביקור לצעוק לאורח בפרצוף - "שחרר את פולארד!", שיזכר איך זה בהופעה של בת-שבע בלונדון כשמפגינים פלסטינים מניפים שלטים ומתחילים לצעוק באמצע המופע.
לעומת זאת, כמו שסיננו את מפגיני הימין כדי לא להביך את האורח, היה צריך להפגיש אותו דווקא עם ראאד סאלח ומנהיגי התנועה האיסלאמית. אם לא רקטות, גם זו הזדמנות לחוות איך אנחנו מרגישים. (ואובמה היה מביא לפגישה את הקצין הקשוח.)
פינת הזוגות
אולמרט נראה לא רע בכומתה אדומה. בכל אופן, הרבה יותר צעיר. והוא אומר לעצמו "אני הייתי צריך להיות שם".
מימין: עם כומתה אדומה
תהִיות
גם משה קצב אומר לעצמו "אני הייתי צריך להיות שם". איך, איך, איך עשו את קצב לנשיא המדינה? זה יכול לקרות שוב?
אנו מכריזים בזאת
היה נחמד לשמוע את אובמה אומר בעברית "טוב להיות בארץ", עם קצת השתדלות והרבה שאריות של מבטא. כאשר יגיע הנשיא הרוסי, ויגיד משהו על "מדינת ישראל", נוכל סוף סוף לשמוע שוב את המבטא הנכון ולהיזכר בבן-גוריון.
חידה: מה יקרה אם תתרחש רעידת אדמה בשדה-בוקר?
פרידה
כשאלכסנדר הגדול עלה לרגל אל דיוֹגנס החכם שגר בחבית ושאל אם יש דבר שהוא, דיוגנס, רוצה לבקש מאלכסנדר הגדול, ענה לו דיוגנס: "כן, תזוז בבקשה. אתה מסתיר לי את השמש".
ואובמה הגדול, בדרך הביתה, עצר כדי לחבק את בנותיו הקטנות של השגריר וביקש להצטלם איתן, אבל הצלם, כמו בחתונה, ביקש מכולם לשנות מקום ולהסתדר מחדש כדי שיהיו עם הפנים לשמש.
אין חדש תחת השמש ומאז ימי קדם, המנהיג, גדול ככל שיהיה צריך להתאים את עצמו אליה. חוץ מיהושע שציווה עליה "השמש בגבעון תעבור לדֹם!".
וכמו בכל פרידה, אובמה עוזב ועושה את הדרך למטוס, ועולה במדרגות – לגמרי לבד. משני צידי כבש המטוס, זקופים, שני אנשי בטחון בחליפה שחורה ומשקפי שמש, קשוחים, ממש כמו דמויות בסרט אמריקאי, או צמד אריות ניצבים בעולם עתיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
