כל הדברים גדולים כקטנים

סמנטיקה

תקופה ארוכה העסיקה אותי השאלה  מה ההבדל בין טייקונים לאוליגרכים, חוץ מהמבטא.

עד לפני כעשור השיגו הבנקים שליטה ובעלות כמעט על כל המשק הישראלי. אז כפתה עליהם הממשלה להפרד מעסקיהם הלא בנקאיים. קבוצת יזמים זריזים מיהרה ללוות כספים מהבנק כדי לקנות בהם את החברות שהוצאו למכירה, אשר בה בעת שמשו כבטחונות להלוואה. כך, תוך זמן קצר יחסית, החליפה קבוצה קטנה יחסית של אנשי עסקים את הבנקים והשתלטה על המשק. אלו הם הטייקונים.

ברוסיה, לפני כעשרים שנה, כאשר התפוררה המדינה הקומוניסטית, הוצעו למכירה, נכון יותר – למסירה, כל נכסי המדינה, למרבה בקשרים. קבוצת יזמים זריזים מיהרה לטוות את הקשרים ותוך זמן קצר יחסית השתלטו על מרבית הנכסים של המדינה הגדולה בעולם, והפכו בן לילה לאנשים העשירים בעולם. אלו הם האוליגרכים.

בקיצור, אין הבדל גדול. חוץ מהמבטא.

קללת הפירמידה

(לרגל הסדר החוב המסתמן בין בנק לאומי לנוחי דנקנר)

אני מודה – הסיור בנבכי המבנה של חברות האחזקה והבעלות עורר את חמתי. יום אחד, המבנה הזה יונצח בציור גדול ויוצג במוזיאון.

אלרון השקעות היא חברת אחזקות שהחזיקה בעבר באלביט, אלסינט, נטוויז'ן ועוד חברות וכיום שולטת בכ-30 חברות בנות. החברה שייכת לדיסקונט השקעות, שמחזיקה בנוסף לאלרון בעוד כמה וכמה חברות כמו סלקום (הכוללת היום את נטוויז'ן) , כור תעשיות, שופרסל וחברה לנכסים ובניין (ע"ר) שהיא החברה האם של חברת גב-ים לקרקעות. בעלת השליטה בדיסקונט השקעות היא אי די בי חברה לפיתוח אשר שולטת גם בכלל ביטוח שהיא קבוצת הביטוח, הפנסיה והפיננסים הגדולה בישראל. השליטה על אי די בי פיתוח בידי אי די בי אחזקות והשליטה על אי די בי אחזקות היא בידי גנדן השקעות – זאת החברה של נוחי דנקנר שבנק לאומי מוחק כעת את חובותיה. אבל גנדן השקעות לא נמצאת בבעלותו של דנקנר אלא בבעלות חברה פרטית בשם טומהוק, שהיא שייכת לדנקנר.

מבולבלים? גם אני, ויסלח לי אלוהים על שכנראה התבלבלתי במהלך הנסיון הבלתי אפשרי להבין ולהסביר את השרשרת הזאת, הדומה יותר לרשת ענקית של קורי עכביש. כל חברה במבנה הזה היא ישות נפרדת, הלווה כספים ומנפיקה מניות בנפרד, בין שהיא ציבורית (כלומר נסחרת בבורסה) ובין שהיא פרטית.

השירשור המסובך הזה, מלכודת העכבישים הענקית, שמייצרת בדרך עשרות מנכ"לים, מעוותת ומסתירה כל כך הרבה, שאפשר לומר בפה מלא – דנקנר אשם עד שיוכיח שהוא חף מפשע.

הפעם נסראללה צודק, וקורי עכביש אינם יותר מקורי עכביש. לא פירמידה מבנית של חברות ועסקים. סתם תרמית פירמידה כמו שכולנו מכירים, בה המצטרפים האחרונים, אלה שבתחתית, ממנים את הצמרת, ואשר פחות או יותר כבר הוצאה מחוץ לחוק.  החובות אליהם נקלעה הפירמידה היא הזדמנות מצויינת למוטט אותה. אין שום הצדקה לקיומן של הפירמידות והטייקונים, ואין שחר לטענה שהם למשל מספקים מקומות עבודה והווים מנועי צמיחה. להיפך. אין שום סיבה שבעולם שכל החברות שמניתי (שהן רק פסיק של דוגמאות) יהיו תחת שליטה אחת. סלקום יכולה להתקיים בנפרד משופרסל, וכלל פיננסים לא חייבת להיות אחות של נכסים ובניין. זה לא שכל החברות מחזיקות במשותף מנהל כח אדם אחד, וחשב חברה אחד, וקצין רכב אחד וכך הן חוסכות בעלויות והופכות תחרותיות יותר. זאת שכבה על גבי שכבה של הנהלות וחברות ניהול ואחזקות ששותות את כל הרווחים, עד שהחברות קורסות. זאת טפילות מהסוג הגרוע ביותר. כזאת שהורגת את הפונדקאי. עוד שורה ארוכה של חברות עברו בדרך – נקנו ונמכרו. נקנו ונמכרו. תמיד נחלבו, עד שנזרקו בצד הדרך (ע"ע מעריב).

בעוד שחברה כמו טבע, הלכה והכפילה את עצמה שוב ושוב במסע רכישות, עד שהפכה לחברת ענק הממוקדת בתחום עסקי עיקרי אחד, אין שום הגיון בגוף ההולך ומלקט עסק אחר עסק, חברה אחר חברה, רק מתוך יצר אספנות וטפילות, וכל זאת מהון ממונף, כלומר מכספים של מישהו אחר. אין צורך בוועדת הריכוזיות. פשוט, לתת להן ליפול, לחברות הטורפות שהשתלטו על כל המשק. להרוס את הבסטיליה. לתת לפירמידות לקרוס. שהבנק ימחק את החובות ויקח את כל החברות. אחר כך, לנהל ולמכור אותן אחת אחת. מלמטה. מדובר במאות חברות טובות, עם מוצרים טובים ועובדים חרוצים שנושאות על גבן הר של פירמידות טפילות. אחרי שהבנק יחרים אותן, הן יהיו חברות בלי איום של חובות. הן יהיו חברות בלתי נחלבות. אין סיבה שהחברות יפסיקו לתפקד ולהרוויח. שבעלי החוב – הציבור והבנקים, יקבלו לידיהם את הבעלות ואת השליטה. שוק ההון יחווה זעזוע, אבל בסופו של דבר, כולם ירוויחו. כמו במשבר מניות הבנקים בשנות השמונים. בסוף הציבור הרוויח.
כך ניפטר מהטייקונים המיותרים ומעושי דברם.

אחר כך, יגיע תורם של הבנקים.

עריכה: ראיתי עכשיו (מוצאי שבת) סוף דיון בערוץ 1 (כנראה שידור חוזר מאתמול). גיא רולניק (דה-מרקר) חזר כמעט מילה במילה על מה שכתבתי כאן. אני מאמין שאת חלקם אמר אפילו קודם, לפָנַי. אני ואתה נשנה את העולם.

______________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

הגבירו את קול המקלטים. הנה השיר אשר בימים הטובים היה הקטע המושמע ביותר באולומפיאדה, והעלמותו היתה בעיני תופעת הלוואי העצובה ביותר של התפרקות ברה"מ. שמעתי שמאז, ההמנון החליף מילים וחזר לרוסיה. אבל בינתיים, באולימפיאדה מנגנים רק את ההמנון הסיני.

 המנון ברה"מ

ציטוט הולם מפי אחד הגולשים ביוטיוב:

"Pretty much the best National Anthem to grace the Earth, regardless of political stances"