והשאלה, מה יעשה לי הבלוג הזה שלפני חודש חגג ארבע שנים. איך חגג? אף אורח, אף עוגה, אף מתנה. לא רק שלא הייתי ולא כתבתי, אפילו שכחתי את יום ההולדת.
והתשובה היא שאולי לימי הולדת יש רייטינג גבוה מדי. מה כבר קרה? ממילא, בגילי, יום הולדת מסמן הישג הישרדותי. עברתי עוד שלב בלי הדחה.
(האמת היא שהבלוג חגג חמש שנים ואת הפוסט הזה כתבתי לפני שנה, ומשום מה לא פרסמתי. אין לי מושג למה. אולי אז היו לי סטנדרטים גבוהים יותר. ואם לפני שנה שכחתי מיום ההולדת אבל נזכרתי כעבור חודש - השנה, למרות שכן כתבתי באותו יום שכחתי באופן מוחלט, ונזכרתי בפוסט השכוח הזה רק בגלל הדברים שכתב אברי גלעד בפייסבוק).
לא רק יום ההולדת יצא מפרופורציה, אלא החגיגות והמתנות, שכל הזמן רק מסלימות. הנה למשל, אם קבלתי מא' מתנה ב- 500 שקל, גם אני חייב. וכך קונים צד א' וצד ב' מתנות זה לזה, ומרב שלא יודעים מה עוד לקנות, מעניקים סכום כסף, שמטבע הדברים צריך שיהיה גבוה יותר משווי המתנה. זהו בדיוק האיזון הקדוש של החתונה-מתנה (ויש אתרים עם טבלאות לחישוב מדויק של גובה המתנה, על פי יחסי הקירבה, רמת האירוע, היום בשבוע, וההיסטוריה המשותפת (וגם שמעתי לא מעט סיפורים על תלונות קשות המוטחות בפרצופו של נותן המתנה שלא עמד בציפיות)), אלא שאם אתה מתחתן אולי פעם בחמש שנים, ימי הולדת יש כל שנה. אתה מעניק את 1000 השקלים, וממתין בסבלנות שתקבל אותם חזרה ביום ההולדת שלך. זהו מאזן האימה של המתנות.
השלב הראשון בפישוט התהליך הוא לא לפתוח. כך יכולה המעטפה לעבור מיד ליד, ומובטח שישמר האיזון הנכון של סכום המתנה, וכבר לפני חמישים שנה כתב אפרים קישון מערכון על הבונבוניירה שמשך שנים החליפה ידיים עד שאיזה אידיוט החליט לפתוח ולטעום. על כן, את איגרת הברכה יש למסור בנפרד, או להקפיד לכתוב ברכה אלמותית ואוניברסלית (לא משהו חד-פעמי כגון "ליעקב, ליום הולדתך הארבעים"). רעיון זה, אגב (להפריד בין הברכה למתנה), מיושם מזמן. מי שאוהב לנבור בערימות של ספרים ישנים ימצא שם הרבה הקדשות. זהו מנהג שעבר מהעולם, והיום תמצאו בין דפי הספר רק פתק החלפה, שהוא כמובן שלב ביניים לפני תלושי השי, שהם גירסא לא יעילה של הכסף המזומן, וכך חזרנו למעטפה המחליפה ידיים.
השלב השני מהווה קפיצת מדרגה, שכן, במקום למסור את המעטפה ולהעביר אותה כל פעם מיד ליד, אפשר להפקיד אותה בידיים של סוכן נאמן. חלק מהזמן ישמור את המעטפה כמתנה עבורי, ובשארית השנה, עבורך. מספיק למסור לו את התאריכים והוא כבר יעביר בעצמו את השייכות ולא צריך לטרוח ולהזכיר לו בכל פעם. להיפך, הוא זה שיזכיר לנו, כחלק מהשירות. גם הכסף המזומן מיותר במקרה זה, ומספיק רישום מסודר בפנקס. למען הסדר הטוב והאמינות ראוי ששירות ציבורי חשוב זה ינתן על ידי המדינה ולא יופקר לידיים פרטיות. הנה אם כן משרד ממשלתי חדש – "רשם המתנות". (בעצם כבר יש. פייסבוק ממלא חלק מהתפקיד כל הזמן. יולאם פייסבוק!)
אז בבקשה לרשום, עכשיו יום הולדת של הבלוג, ובעוד שנה ועשרה חודשים יום הולדת שלי. וסביר יותר, לאור ההתעלמות שלי, גם הבלוג יתעלם ממני ואני יכול לשכוח ממתנה.
אפשר באותה הזדמנות להוסיף את "מינהל ההזמנות". המינהל יטפל בבעיה הידועה: אתם עורכים רשימת מוזמנים לחתונה ואתם חייבים, ממש חייבים להזמין את מ' למרות שאתם לא סובלים אותו. מ' מצידו גם הוא לא סובל אתכם, והוא היה מוותר על החתונה בשמחה, אבל אין לו שום ברירה. הוא חייב לבוא. הסיפור לא נגמר כאן, משום שמ' בתורו, גם הוא יזמין אתכם לחתונה שלו, ואתם, על טפכם ועל חמותכם – תגיעו. אני חושב שאין צורך להסביר מה יהיה תפקידו של מינהל ההזמנות.
כמו שאמר בן-גוריון כשנשאל מדוע לא נכח בלוויה של אשכול – "אני לא באתי ללוויה שלו, ושהוא לא יבוא ללוויה שלי" (הברקה צ'רצ'יליאנית לגמרי).
ותוספת מאוחרת. למה לא להפקיד אצל "רשם המתנות" גם את השנאות והנקמות, והוא זה שינהל עבורנו את כל פנקסי ההתחשבנות. איזו הקלה. שוב לא נצטרך לזכור בעצמנו את הפעם שהדודה הזעיפה פנים, או השכן שחסם את החניה. לא נצטרך לנהל רשימות שחורות. הרשם ינהל הכל. (זה אולי נראה לכם מצחיק אבל לא מעשי. איך אפשר לשכוח את כל החשבונות הקטנים. אני רוצה להזכיר לכם שפעם זכרנו את מספרי הטלפון של החברים. או רשמנו בפנקסים. היום, הכל נעשה בסלולרי ואנחנו לא זוכרים שום דבר. זה בעצם נותן לי רעיון נוסף. במקום רשם ממשלתי - אפליקציה. בסיס נתונים של חשבונות קטנים. משהו דומה ל-Waze ). הכל נשמר עבורנו, ולמעלה מזה – החשבונות מתאזנים. כאשר כל אחד מהצדדים חטא בנבזויות קטנות, החשבון מתאפס. תראו כמה החיים יכולים להפוך פשוטים.
והנה עוד תוספת קטנה. מכיוון שאתם סומכים בלב שלם על האפליקציה, ולא בודקים בכל יום את מצב החשבון (ונניח, שלמען השקט הנפשי, האפליקציה אפילו מונעת מאתנו להתעדכן במצב החשבון בכל פעם שנחפוץ). אם כן, מה שנשאר זה לדמיין שיש לנו כזאת אפליקציה. להתנהל כאילו היא קיימת ומישהו מנהל עבורנו את החשבונות. רואה דמיוני של חשבונו קטנים וקטנוניים. המממ... זה בעצם אלוהים, לא? אלוהים הוא אפליקציה דמיונית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
