כל הדברים גדולים כקטנים

אולי זה שפע האפשרויות והגרויים, אבל זה משאיר מעט מאד לכל בחירה. עברתי מרומנים לנובלות, לסיפורים קצרים, לפוסטים, וסיימתי בסטטוטסים.  מכיוון שהתיאור הזה נכון לענייני קריאה וכתיבה כאחד התגלגלתי מכאן לפייסבוק. לכאורה, שם מקומם של הדברים הקצרים. שם אני יכול להאיר הערה פעם בשעה. כאן לא. ולא הבחנתי בתחילה בהבדל הגדול בין שני המקומות. שפייסבוק הוא עולם דיבור, וסטטוס שדוּבָּר משתהה עוד רגע בחלל ובזכרון ואחר זורם הלאה בסרט נע שלעולם לא נח. ואילו כאן, המילים הכתובות מתכנסות למדפים, וכאן השורות נמשכות לספריה ששומרת על נכסיה גם אם אף אחד, לעולם, לא יעיין בהם. (לא מזמן, בספריה הציבורית, הופתעתי לא למצוא במדפי ה'ע' את ספריו של עגנון, וההפתעה השנייה הייתה לגלות שהוא נטמן באגף הקומפקטוסים, אותן כונניות על מסילות הנצמדות זו לזו ומשאירות רק מרווח צר, לקורא היודע את דרכו, ומאיימות להסגר עליו כמו בסרטי המקדשים העתיקים שהיוו השראה לשפילברג כשהגה את אינדיאנה ג'ונס). אם כן, בטעות עברתי לכתוֹב (או ליתר דיוק – לשחרר מחשבות כתובות) בעיקר בפייסבוק. ומכיוון שהכרתי שיש בכך טעות, הגעתי למסקנה כי אין מניעה לכתוב גם כאן הרבה פוסטים קצרים, ומול החשש להיות לטורח על הקורא (אם כי אין הבדל בין עשר שורות ליום לשבעים בשבוע), ראוי לגלות כלפיו כבוד, לכל מי שמבכר ברגע זה לקרוא כאן על פני כל עיסוק אחר, ולשתף. לפיכך, כינסתי כאן, בפוסט הזה, מבחר שידורים חוזרים ממה שרשמתי בפייסבוק, ומכאן ולהבא אשתדל להביא גם לערוץ הזה, באופן שוטף ומיד ראשונה ואפילו בלעדית, סטטוסים במקום פוסטים, שיהיו קצרים, מתומצתים, באריזות קטנות ובקצב של מבזקי חדשות. כמובן, מכיוון שגם בעולם הכתוב יש הבדל בין עיתונות לספרות, לא כל נייר מודפס צריך לשמור על המדף. ובכן, השתדלתי גם לערוך את עבודת הסינון שמשמעותה העיקרית כי הדברים, בהיותם מוצאים מהקשרם, נותרים חסרי הקשר מיידי והם נדרשים לעמוד בלעדיו.

מי מבין הקוראים שהוא גם חבר שלי בפייסבוק פטור מהמשך הקריאה.

חצי הכוס היקרה

יש הרבה דברים בארץ שאנחנו מקטרים עליהם כל הזמן ומתלוננים, ורק כשנמצאים בחו"ל לומדים להעריך אותם. למשל המחירים בארץ, הגבוהים להחריד. הנה, ביקור בחו"ל (יורו), כל כך מהנה, הכל - לינה, דלק, סופרמרקטים, מסעדות, הכל כל כך זול ומזמין, והיד קלה על הארנק. ובזכות מי? בזכות המחירים והמיסים והטייקונים וביבי ושות'.
אז אל תגידו שאני לא יודע לפרגן כשצריך

חידה

הדשא של השכן, יותר ארוך או יותר ירוק?

ירוק זרחני

גז
סרטן
קרינה
מגפה -
המוות מפחיד
שבעתיים
כאשר הוא מתגנב
בשקט, באין רואים, דרך
חרכים זעירים, ומתגלה
רק בישורת האחרונה,
כאשר הוא בלתי נמנע
אך עדיין איטי דיו, כדי
לחשוב 

אבינו שבשמיים

אם אלוהים היה
מרחם על ילדי הגן
היה מצמיח להם
כנפיים של מלאכים
בעודם מרחפים
בין שמיים מעוננים
לארץ הקשה הזאת.
לא אחר כך

הון נזיל

מערכת המיסים צריכה להיות עננים. כל הנחלים הולכים לים, וכל הכסף זורם למקום הכי נמוך, אבל אז העננים מעלים את המים ומחלקים אותם מחדש. אז שהטייקונים יעשו ים של כסף מלוח והעננים יאספו מזה מים צלולים. רק שירד מספיק גשם.

הידעת?

"בית הספר התיכון התקיים בארץ ישראל, כחלק מהחינוך הפורמלי, בתחילה במסגרת בת 8 שנים החל מכיתה ה' שהמשיכה את לימודי בית הספר העממי שהסתיימו בכיתה ד', זו הסיבה ההיסטורית לכך שתלמידי כיתות י"ב נקראים שמיניסטים"
(מתוך ויקיפדיה)

גזענות 

הפעם, במסגרת תובנות על זהות, דת, גזע ומין, מחקר חדש מגלה:
"הצנונית היא הירק שהכי דומה לעכבר. הדבר מוכיח שצבע פחות חשוב מזנב לקביעת הזהות.

השורה התחתונה

למה אני מתפעל כאשר קרן שמש כתומה שנכנסת מבעד לחלון, חוצה שלושה חדרים דרך שתי דלתות פתוחות כדי להגיע עד לקצה המרוחק של הבית ולצבוע את הכסא בפינה, אבל מקבל כמובן מאליו את המסע בן 150 מליון הקילומטרים שעברה לפני כן?

שיחה בבית קפה

"תכירו, זה האקס החדש שלי"

הודעה

כנס העתידנים הבא יתקיים ביום ד' ה-30 באפריל, 1971

אף פעם לא חשבתי שנפטלין יכול להיות יפה

כלל אצבע

ככל שמגדל ההבטחות גבוה יותר, כך ראשו רחוק יותר מקרקע המציאות

לוגיקליצזיה

הסיבה האמיתית היחידה שיש למתנגדים ללגליזציה היא שזה...לא חוקי

עשה לך בית ספר

הגיע הזמן לפתוח את "בית-הספר לעבדים". ערכי העבדות לא מושרשים מספיק חזק בחברה ויש כל מיני "מעידות" וחריקות. לא כולם נולדים עבדים. זה דבר שצריך צריך ללמוד.

.

ובמילה אחת - כן!

החמצה

"אם אלוהים היה קיים הוא לא היה בעיה אלא פתרון"

משל הכלב

"מותר האדם מן הבהמה - בן אדם אפשר לרפא בפלצבו
מותר הבהמה מן האדם - אצלה הפלצבו עובד טבעי 24/7
מותר האנטיביוטיקה מן הפלצבו - זאת עובדת היכן שזה נכשל"
(מתוך "דברים שספרה לי כלבה זקנה")

שקט בבקשה

האושר הוא המצב הטבעי, (ובהיותו כזה, הרי הוא גם נחלתם של בעלי החיים האחרים, אף כי הם אינם מודעים לכך (למעט החתולים)). הסיבה שהוא בכל זאת נדיר כל כך היא שאינסוף דברים מפירים ומפריעים לו. אם כן, כל מה שנדרש כדי להיות מאושר, זה פשוט להפסיק להפריע לאושר.

אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת הַסְפָרִים

אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה,
פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ
נִגֶּשֶׁת, מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי
בַּיָד, לַדִּירָה שֶׁלָּהּ.
לֹא לוֹבֶשֶׁת כְּלוּם
מִתַחַת לַשִׂמְלָה
מזיינת אוֹתִי עַל הַשָׁטִיחַ
וְעַל הַסַּפָּה הַיְּשָׁנָה.
אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לְעָשֵׁן
אַחַר כָּךְ הִתְבַּהֵר
זֹאת לֹא יוֹנָה
לֹא יוֹנָה ווֹלָךְ, לֹא
לֹא הִיא
לֹא נוֹרָא

מדליק

ביומן חדשות ראיתי סרט על קנדי, וככה הוא אמר "We choose to go to the moon".

כמה פעמים יוצא לך לשמוע נשיא אומר ככה?

 

בחירה

"מוטב לצחוק על מי שכועס עליך מאשר לכעוס על מי שצוחק עליך"
(מתוך "ספר האפשרויות הבלתי מוגדלות")

שאלת החכם הסיני 

האם אפשר למנוע פרסום של מישהו שכבר מפורסם?

הספירה לאחור

"עשר נשמות ירדו לעולם. תשע לקח החתול, ולנו נשארה רק אחת. לפעמים זה לא מספיק."
(מתוך "אלה חולדות")

אֶתְמוֹל אַחֵר

אֶתְמוֹל בְּמַנְהָטֶן, בְּחֲנוּת שֶׁל תַּקְלִיטִים

יְשָׁנִים מְוִוינִיל

פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת גֶ'נִיס ג'וֹפְלִין

שאלה*

איך להתייחס לחוק כאשר הוא קובע ש"נערה צעירה בת 15 אינה מסוגלת לתת הסכמה חופשית ואמיתית לקיום יחסי מין עם אדם שמבוגר ממנה בהרבה שנים" אבל מתיר לנערה בגיל הזה להינשא (או נכון יותר, מתיר לשאת נערה בגיל הזה)?
האם אין כאן, בחסות החוק, גירסא ממוסדת של החוק העתיק - אם חשקת בנערה, חטוף ואנוס אותה, ואז שא אותה לאשה בברכת המשפחה?

*תשובה: כן

אכזבה

"ואז, אחרי שנרצח היהודי האחרון, התברר שלא פסו מן העולם לא שנאת היהודים ולא הרצח"
(מתוך "העתיד שהיה")

בעולם תקין

כל הנחלים
הולכים אל הים
והים מלא תינוקות
שנשפכו עם המים

שוב אתמול 

אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה,

פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ

לֹא קוֹנָה שׁוּם דַּבָר

רַק נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת

עוֹבֶרֶת וְלֹא

רוֹאָה אוֹתִי בְּדַרְכָּהּ

_____________________________________________________________

ואין בלי הפלייליסט:

Joan Baez: Diamonds and  Rust

ואפילו את השיר הזה, משום מה, כבר שיתפתי, קודם, בפייסבוק