כל הדברים גדולים כקטנים

עכשיו ספי יחד עם אריק איינשטיין הצטרפו לכל קודמיהם בגן עדן – עוזי חיטמן ואהוד מנור, יוסי בנאי ובני אמדורסקי ועוד רבים וטובים נפגשים יחד, פותחים שולחן, שולפים גיטרה ועושים שמח. המעריצים שכבר הגיעו מזמן מתכנסים סביב ומקשיבים בהנאה, פה ושם מצטרפים לשירה. מעגל ענק, מאות אלפים, עומדים ולאט לאט מתחילים להתנועע, כמו בהופעה בפארק. שורת מלאכים חוצצת בינם לשולחן של השרים (המאבטחים בעולם עודם צעירים ואין להם כמעט יצוג בגן עדן).

הלאה משם, קהל אחר. מי ומי? כדאי לראות מי במרכז – הרב עובדיה, עם גלימתו המוכרת, מניע ראשו מצד לצד בהנאה, לקול שירתו של ג'ו עמר. אין הרבה מגע בין שתי הקהילות. כל אחת בעולמה ועניינה. כל קבוצה סביב מדורה אחרת.

ואין צורך לומר שהחברים של מוחמד, שנראים מרחוק, לרגלי הגבעה, לא מתקרבים. מביטים בעין קרה, ואחר מפנים את גבם וכורעים מתוך הרגל לתפילה לקולו הערב של המואזין. ותחת גבעה אחרת – אוהבי אלביס מנסים להעיף בו מבט כשהוא מחליף צחקוקים עם לנון. גם ג'ון קנדי ביניהם, עם בוב, ומרלין ודיאנה. ושם מעבר לנהר, סינים אשר לא יספרו מרב, ומפתיע (או שלא), הם מחייכים אבל לא נראים מאושרים.

בקיצור, גן-עדן נראה בדיוק כמו כאן. אולי בלי הדחיפות והמכות.

ובמילים אחרות, כאן כמו בגן-עדן (עם דחיפות, וסכינים, וקליפות של גרעינים).