לפני שנים רבות, כשהתמנה מישהו לשר-העבודה (נדמה לי שהיה זה יגאל אלון), הציע אחד הליצנים שימנו אותו לתפקיד "שר-השלג". כשנשאל "מה פתאום שר השלג? הרי אין שלג בארצנו" השיב "ועבודה, יש"?
העובדה המצערת היא שאין שלג בארץ. ממוצע של יום בשנה, במקומות הגבוהים, לא נחשב. שלג הוא אחד הדברים היפים, למרות צבעו הלבן, אבל לא זה נושא הדיון. אין הגיון בארצנו בהתמודדות חזיתית עם השלג. כל מה שנדרש הוא הערכות מינימאלית – כל בית צריך שיהיה מצויד למצור של שבוע וטיפת סבלנות. זה לא כל כך קשה. קיימת בעיה קלה עם הערכות הממשלה, שכל מה שנדרש ממנה הוא להכריז על "שבתון חירום" שיאפשר לאנשים להשאר בבית (או לצאת לשחק לרחובות) בלי לחשוש לפרנסתם (לא כולם יכולים לקחת יום חופשה לא מתוכנן, כמו שעשיתי בחורף השיאים 1991-92, כאשר שמעתי שיורד שלג בחיפה, ומיד ברחתי מהעבודה וחזרתי הביתה). אבל השבתה היא סיפור יקר מדי, ונהוג לאפשר ולאשר אותו רק תחת לחץ גדול במיוחד (של ועד הנמל, או המפלגות הדתיות), והתשובה לשאלה "למה לא כל יום שבת" היא "בגלל הכסף". אפילו על מלחמה נמנעים מלהכריז באופן רשמי כדי לחסוך בעלויות, ומשתמשים בתחליפים לשוניים אבסורדיים כמו "שלום הגליל".
זהו. אין עוד מה להגיד על סופת השלגים שהייתה.
אני מוכן להתחייב שעוד שבוע היא תעניין אותנו כשלג דאשתקד (כבר שבועיים שאני מתאפק עם הבדיחה הזאת).
ליקוטי פייסבוק:
בעקבות הזמן האבוד
אנשים רבים, אם מתוך קשיי החיים, אם מהנאה גדולה, מבקשים לפעמים שהזמן יעצור. אפילו קצת, לכמה דקות. מעטים יודעים (אף אחד בעצם), שהוא עוצר. אכן, מפעם לפעם הזמן עוצר. כנראה עייף ורוצה לנוח. אני לא בטוח. עוצר לזמן קצר, וממשיך. ואיש אינו מרגיש ולא שם לב, והכל במקומו, ואחר כך ממשיך כרגיל, כאילו כלום לא קרה. לא איש, לא עץ, לא כוכב ולא אבן - אינם יודעים דבר. גם אני לא. רק השד הטסמני, החי מחוץ לזמן, הוא לבדו יכול להעיד. זאת הסיבה שלכאורה הוא רגע כאן ופתאום שם. ללא שדים טסמנים, הזמן עלול למות משעמום. ומה יהיה עלינו?
חברים של אלוהים
אם הייתי אלוהים? מה שהייתי עושה, ווי ווי, מה שהייתי עושה בעולם. בעצם, כל כך הרבה עבודה. שנים, זה יקח שנים. נורא. אולי הייתי פונה להרקולס. מבקש שישטוף. הייתי בורא גיבורי על. כן, זה מה שהייתי עושה. הייתי בורא גיבורי על. זה מה שהייתי עושה אם הייתי אלוהים. אבל אני, מה אני יכול לעשות? אני לא סופרמן
ברחובות
1.בושה לחברה שבה אנשים אוספים אוכל מפח האשפה. 2.בושה לחברה שבה אנשים משליכים אוכל לפח האשפה.
3.כמה שווה אדם שאין לו ניירות?
המצב האנושי
"מי שאמר פעם שאין כזה דבר "בלתי אפשרי" פיזר הרבה מאד זרעי סבל"(מ. אחר)
סטטיסטיקה
אחד השיקולים, אולי העיקרי, בזכותה של ברית המילה הוא "כדי לא להראות חריג". בכנות, כמה אנשים כבר מסתובבים עם הזין בחוץ?
דמוקרטיה
"לאחר שקראתי בעיון והקשבתי בקשב רב לכל המועמדים שמתי לב שיש מועמד רק אחד שתמיד אומר בדיוק את מה שאני חושב. לבסוף, בחרתי במועמד שתמיד אמר בדיוק את מה שהוא חושב"
נכון שמשמיעים אותו כמעט רק בימי זיכרון ואסון, והצילום, של פרח ארצישראלי אדום, איננו סתמי. אבל זה שיר נורא יפה, שתמיד אני אוהב לשמוע, אז הנה הזדמנות, ואפילו לא הזדמנות שמחה. "מי שחלם" מילים: דידי מנוסי - שהלך לעולמו
הלחן של יוחנן זראי שצריך להקדיש לו תכנית.
הסולו של הפזמון - "וְהֶהָרִים עוֹד בּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת וּבֵין עַרְבַּיִם עוֹד נוֹשֶׁבֶת רוּחַ יָם" המילים, ויותר מהן, הרבה יותר, הלחן, ויותר ממנו, הרבה יותר, הביצוע - יצרו את השורה הכי מצמררת בזמר העברי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
