כל הדברים גדולים כקטנים

נניח שיש מדינה בה כל האזרחים הינם שומרי חוק. תמיד, ללא יוצא מן הכלל.

אמנם, החוק בעיקרו אוסר אך אינו מחייב – כלומר אוסר עליך דברים מסויימים, אך במידה רבה מותיר בידך את הברירה מה לעשות בכל זאת (ובכך הוא נדיב יותר מן הדת, אם כי, קרוב לוודאי, מעמיד את האדם בפני ריק כואב, ובכך נכנע בפניה של הדת).  האפשרות כי איש לא יעבור על שום חוק היא רחוקה. כל כך רחוקה עד כי היא עצמה מובנית בספר החוקים. כלומר, המחוקק משתדל לחוקק כך שאי אפשר יהיה לציית לחוק, או לכל החוקים, או כל הזמן, וכל אזרח נולד לעבריינות, והשלטון המיטיב, הסלחן (כמו אלוהים לפניו), מעלים עין בחיוך. אלא ששני הצדדים יודעים כי בכל רגע ובכל הזדמנות יכולה ההתעלמות להפסק והאזרח יהפוך לעבריין מורשע. בדרך זאת, חוזרת מדינת החוק להיות ממלכה אבסולוטית, כמו פעם, כאשר כל גחמה של השליט, ממניע אישי, כלכלי או אחר, מתורגמת מייד לענישה. זה לא משנה אם הכל שחור או הכל לבן – אם אין שום גבולות בין זה ובין זה.

אבל נניח לרגע שהמדינה היא נאורה ומתקדמת, והחוקים אף הם כאלה, ואין זה הכרח להיות תמיד עבריין – איך תראה בעיניכם מדינה שבה כל האזרחים, תמיד ובכל תנאי מצייתים לכל החוקים? האם תהיה כגן-עדן, בו אין שוטרים ואין בתי משפט ובתי כלא, או גיהנום ביורוקרטי של זומבים?

_______________________________________________________________

הפלייסט היום:

Everly Brothers: All I have to do is dream