כל הדברים גדולים כקטנים

"גם במדינה הכי קטנה יש צפון דרום מזרח מערב. אפילו בצינוק חשוך יש ארבע רוחות שמיים. רק בקוטב הצפוני, לכל אשר תביט, רק דרום, דרום ודרום. גם בכך יש נחמה. אמנם, אי אפשר, כמו הנסיך הקטן, לראות שקיעה על ידי הזזת כסא פשוטה (להיפך. צריך להמתין שנה שלמה בין שקיעה לשקיעה), אבל אפשר לעבור בין השעות ביממה ככל שתחפוץ. בקוטב אתה מלך השעות."

לפני שנים רבות היו אנציקלופדיות והיו ילדי אנציקלופדיות. ילד האנציקלופדיות הוא מומחה יחיד מסוגו, שמפנים במידה שווה את ההיסטוריה והגיאוגרפיה, הספרות והאמנות, הביולוגיה והזואולוגיה, האטומים והגלקסיות, הקיסרים והלוויתנים. הכל נכנס לראשו כסדרו, כמו הזוגות לתיבת נח, ובכך הוא עולה על כל מומחה אקדמי היודע כמעט הכל על כמעט לא כלום. אלא שהעולם השתנה, ומה שהיה נכון לפני חמישים שנה שוב אינו נכון היום, ורק ויקיפדיה יודעת את האמת לאשורה.

הנה למשל סיפורו של כיבוש הקוטב הצפוני. האנצקלופדיה מספרת כי רוברט פירי היה האדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני, ב-1909. יחד איתו היו שחור אחד, ארבע אינואיטים וכלבים רבים שגררו את המשלחת וציודה על מזחלות. אולם אף אחד לא טרח לאתר את כל ילדי האנציקלופדיה ולעדכן אותם כי בשנות התשעים נקבע כי פירי טעה בחישוביו (או הטעה בדיווחיו) ולא יתכן שהגיע לקוטב. באותן שנים ניסו רבים לזכות בתהילה, ומשנכבש הקוטב הצפוני הופנה המאמץ אל הדרומי, שם ניצח במרוץ הנורווגי רואלד אמונדסן שהגיע לקוטב ב-1911, והקדים רק בחודש ימים את סקוט הבריטי שמצא את הדגל הנורווגי מתנופף בקוטב, ובלי קשר, קפא למוות בדרכו חזרה. המאמץ העצום, שאין תהילה בצידו, צינן (אם זה ביטוי מתאים) את התלהבות לבקר בקוטב, וחוקרי הארצות בחרו בדרכים נוחות יותר. ב-1926, עבר אמונדסן מעל הקוטב הצפוני בספינת אוויר. בדיעבד, עם ביטול ההישג של פירי, התכבד אמונדסן, שנים לאחר מותו, להיות האדם הראשון לבקר בשני הקטבים.

(אמונדסן לא מת לעולם אלא נעלם ב-1928 בהתרסקות מטוסו, על צוותו, ולא נמצא מעולם. הוא השתתף בחיפושי הצלה באזור הקוטב אחר אומברטו נובילה, איטלקי, טייס ספינת האוויר ששנתיים קודם לכן הוביל אותו לקוטב. ספינתו של נובילה התרסקה באזור ומשלחות מכל העולם יצאו לחפשו. בסופו של דבר הוא נמצא וחזר בשלום).

כדי להבין משהו מהקשיים בהגעה לקוטב הצפוני – משלחת רוסית שהגיעה בדרך האוויר והקימה בסיס מחקר כמה עשרות קילומטר מהקוטב, סיימה את משימתה כעבור כשנה, במרחק של כמעט שלושת אלפים קילומטר אותם עברה תוך כדי הסחפות של מעטה הקרח הצף.

הראשונים לבקר בקוטב במו רגליהם היו חברי משלחת רוסית גדולה שנחתה בשלושה מטוסים, רק באפריל 1948. איש מהם לא שיער שהוא האדם הראשון לדרוך במקום זה. הצוללת הגרעינית נאוטילוס הגיעה לקוטב ועברה מתחת לקרח ב-1958, ושנה אחריה הגיעה צוללת רוסית ועלתה אל פני השטח, תוך שהיא שוברת את הקרח הצפוני ביותר בעולם.

הראשונים שהגיעו לקוטב בדרך היבשה הגיעו רכובים על אופנועי שלג, ב-1968.

ב-1969 היה וולי הרברט הראשון שהגיע לקוטב ברגל, בעזרת כלבים ומזחלות בלבד, אבל הוא נעזר באספקה אווירית.

רק ב-1986 הגיעו וויל סטאגר וחבריו אל הקוטב, עם מזחלות הכלבים, ללא שום סיוע נוסף. זמן קצר אחר כך, העלה וולי הרברט את הטענה כי פירי מעולם לא היה בקוטב.

למה כל זה מעניין? כי אין ספק שאלמלא התקבל בזמנו הישגו של פירי, היה המרוץ לקוטב נמרץ ואינטנסיבי. אולי היה אמונדסן מגיע לקוטב הצפוני תחילה. כי בסופו של דבר, המניע העיקרי של אותם סיירים וחוקרים היה להיות הראשונים. סקוט מת בנסיונו להיות האדם הראשון בקוטב הדרומי. אחר כך המוטיבציה פוחתת.

כי רק ב-1986 נעשה מה שפירי וחבריו כמעט עשו, באמצעים דומים. אלא שאז, ב-1909, לא היו מטוסים וציוד חירום, ולא מכשירי קשר. רק נחישות, דבקות, ולקיחת סיכונים.

כי להגיע במטוס, נשמע, איך לומר? קצת מתחכם. כמו להגיע בהליקופטר לפסגת האוורסט. או לירח בחללית. גברים אמיתיים הולכים ברגל.

ובענייני אתגרים – אוהבי הטבלאות והשיאים יכולים לספור מי הראשון שחצה ברגל את אוקיינוס הקרח מצד לצד, כשהקוטב הוא רק תחנה לקפה. מי הראשון שהקיף את כדור הארץ על קו אורך (וביקר בדרך שני הקטבים). ועוד כהנה וכהנה. וכבר יש מי שהגיע לקוטב לבד לבד, בלי חברים, בלי כלבים, ברגל, על מגלשי סקי, ללא שום אספקה פרט למה שעל גופו. 1994, ביורג אוסלנד, נורווגי.

כל זאת אפשר ללמוד מוויקפדיה המתעדכנת בכל רגע. אבל אני לא קולט אף שם חדש. אם תעירו אותי בלילה ותשאלו– האיש הראשון בקוטב הצפוני היה רוברט פירי.