כל הדברים גדולים כקטנים

יש מכנים אותה אילמת, מבלי לשים לב שאנחנו החרשים. לא המפה עיוורת אלא אנחנו.

מסתכלים על מפה מדינית עיוורת והכל נראה חסר הגיון. בעיקר הקווים הישרים ששורטטו במשרד. והקו המתפתל, לאורך הנהר משאיר גדה אחד לכל עם. ולמרות ששום דבר לא רשום ושום דגל לא ניצב על אף תורן ברור למתבונן במפה שכל צורה שייכת למישהו ואוי לו למי שידרוך על הקווים, כמו במשחק ילדים.

פרה עיוורת זה משהו אחר. ופרה משוגעת עוד יותר. והכי משוגע, שכשבודקים מקרוב, בשטח, את מה שמצוייר במפה, מסתבר שבאמת יש קווים כאלה, ואסור לדרוך.

דווקא המפה העיוורת רואה הכי טוב. שיש עולם ואין גבולות. רק ים ויבשה. ובמפת השמיים קל יותר להבחין בכך.

שמים פתוחים

כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים מַבָּט לְשָׁם אֵין גְּבוּלוֹת

עֲנָנִים שֶׁלֹּא מוֹרִידִים גֶּשֶׁם

לֹא מָרְגִישִׁים בָּבַיִת

רַק בָּאִים וְעוֹבְרִים

כְּמוֹ לָהָק עגוּרים. גַּם הֵם

לֹא מְבִינִים גְּבוּלוֹת

וְתָמִיד מֻפְתָּעִים מִקּוֹלוֹת הַיְּרִי,

שֶׁדּוֹמִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת

_______________________________________________________________

הפלייליסט:

Al Stewart: On the border