לכל עניין ומטרה יש יום על פני לוח השנה. כמו אצל הקתולים, שם הציבו קדוש לכל יום (ולגמרי במקרה חגיגות סוף השנה נפלו במשמרת של סילבסטר הקדוש). יש יום כדור הארץ ויום הסביבה, יום המודעות לסרטן השד, או לסרטן השד יודע איזה, יום הגאווה הלהט"בי (ולא הגיע הזמן לבחור שם יותר מוצלח?), יום ללא קניות ויום ללא כסף ויום ללא סלולר, יום ללא מין ויום ללא אלימות ויום ללא עבירות תנועה, יום ללא עישון ויום ללא בשר, יום ללא אכילה ויום ללא תפילה, יום אהבת האדם ויום אהבת החיות, יום האב ויום האם ויום המשפחה, היום הארוך ביותר והקצר ביותר ויום ללא לילה. שלא לדבר על החגים והמועדים השבתות וימי החופשה והמחלה וימי נישואין וזיכרון וימי הולדת.
לעיתים, מציינים באותו יום את מה שקצת חסר בשאר ימות השנה (וזאת אולי הסיבה שאת יום השיוויון חוגגים פעמיים, במרץ ובספטמבר) ולפעמים את מה שיש יותר מדי. (ורבים מאד מציינים חלק מאותם ימים מיוחדים, שלא ברצונם, כמעט בכל יום).
השנה כולה שבויה ומתורבתת ואין עוד ימי-בר, ממש כפי שכל הארץ משועבדת ומיושבת חוץ מערבות האשפה ושמורות הטבע. התאריכים מסדירים ושולטים בחיינו וכבר אי אפשר סתם ככה להתעורר בבוקר אל השמש הזורחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
