כל הדברים גדולים כקטנים

האדם אומר לרובוט,

כאשר אני רואה אשה יפה, כולי הערצה

אני בוער כאש כשהיא מתפשטת מולי

אם האשה שלי צוחקת, בחברת גבר אחר, כולי קנאה בוערת,

למראה תינוק צוחק מנענע את רגליו אני נמלא שמחה

וכאשר האויב מנקר את עיניו, הזוועה מציפה אותי

מחשבות שנאה ונקם גוברות על הכל

אני מרגיש. אני הוא רגש.

אבל אתה מכונה, אתה אוטומט

אינך מכיר דבר מכל אלה

אתה רק יודע לחזור על דברים

יש דברים שלעולם לא תבין.

אמר הרובוט,

בכל פעם שאתה רואה אשה יפה, כולך הערצה

אתה  בוער כאש כשהיא מתפשטת מולך

כאשר האשה שלך צוחקת, בחברת גבר אחר, כולך קנאה

למראה תינוק צוחק מנענע את רגליו אתה נמלא שמחה

ואם האויב מנקר את עיניו, הזוועה מציפה אותך

ומחשבות נקם ושנאה גוברות על הכל.

כך בכל פעם, שוב ושוב.

כל כך צפוי.

אז תגיד אתה,

מי כאן האוטומט?