כאשר הכעס אינו גורם לי להפוך את השולחן על מי שעומד מולי, אני במקרה הטוב מונע מהרֵגשות לשלוט במעשי. אבל הכעס נמצא. והדיכאון נמצא, גם אם אינני שולח יד בנפשי. כפי שהתשוקה אינה מאלצת אותי לבצע אונס.
אבל השליטה ברגשות הוא אמנות מסובכת ובלתי אפשרית הרבה יותר. לשלוט ברגשות פירושו להרגיש אהבה כלפי המנוול שהשפיל אותי. לחוש תיעוב כלפי האשה המושכת שעומדת מולי. להתמלא שמחה כאשר אני מנפץ ראשו של תינוק אל הסלע.
מרבית האנשים אינם מסוגלים לכך בכוחות עצמם. נדרשת הכוונה והטמעה.
מנהיג דומיננטי יכול. הדת – עושה זאת באופן קבוע. גם אלה, לא ממש מלמדים לשלוט ברגשות. הם רק מאלפים להרגיש את הרגש הרצוי במצב הנכון.
רק מתי מעט יכולים להרגיש מה שהם רוצים מתי שהם רוצים.
ויש את אלה שאף פעם לא מרגישים שום דבר.
ואילו כולם היו יכולים לבחור מה להרגיש, האם היו בוחרים באהבה?
ואם היו בוחרים כך, האם הממשלה הייתה עומדת בחיבוק ידיים, או שהייתה מוציאה את האהבה מחוץ לחוק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
