כל הדברים גדולים כקטנים

לקחתי מהספריה את העותק היחיד של ה-35 במאי, ומאוד הופתעתי לראות שהוא מ-1974, כי הדפים צהבהבים כאלה, והציורים של פעם. כך בדיוק נראו ספרי הילדים הישנים של ילדותי, אשר בדיוק נגמרה באותה כבר שנה. אבל כשקראתי את התרגום של א.קפלן הלכתי ובדקתי ואכן התרגום והמהדורה הראשונה הם כנראה מ-1947. השילוב בין שנת הלידה שלי וזו של הספר יצר חוויה קצת מיושנת (אם כי פנינים כמו "הכניסה חינם; ילדים בחצי המחיר" יעמדו לנצח). מה שמכריע ומציל את המצב הוא התרגום המשונה, שלא הסתפק בעִברות של כל השמות (ע"ע חנניה ברווזי) אלא התאמץ לתת לכל החוויה נופך "לוקאלי", כזה שידבר אל לבו של הקורא הארצישראלי הצעיר. כך, לדוגמא, בוּרוּת ספרותית באה לידי ביטוי בסְבָרה התמוהה שביאליק הוא המחבר של "אהבת ציון"! (סימן הקריאה במקור). אבל השיא ששבה את ליבי הוא הזיווג המשונה בטורניר הטניס לזוגות גברים – יהודה הלוי ("שהיה חלש בבקהנד") ושייקספיר. זהו זיווג שלא חשבתי שאתקל בעוד אחד כמוהו, עד שנתקלתי לפתע בנחמן ("נ נח נחמ") מברסלב ובנפוליאון.

מעשה שהיה, כך היה. ביקרתי אתמול בעכו. מפאת מזג האוויר, שהיה נעים – קריר ובהיר, נהניתי מכל רגע, ואני נאלץ לקבוע כך – עכו, שהוכרזה כאתר מורשת עולמי, ראויה להיות אתר התיירות מספר אחד (או שתיים) של ישראל והעובדה שאין עשרה מליוני מציפים אותה מדי שנה היא אות קלון ובזיון למדינה, לשרי התיירות והפנים לתולדותיהם, עם חשד עמוק בשרים לביטחון הפנים, הדתות, החינוך ועוד אי אילו מתחמי הטיה פוליטית. לא אפרט בכל נפלאות העיר שממילא מצויים באינטרנט, אך כאשר עליתי על החומות האדירות ועיינתי בשרידי השילוט שהוצב במקום וסיפרו על ניסיונו וכישלונו של נפוליאון בכיבוש העיר הופתעתי למצוא את רבי נחמן שבדיוק ביקר בארץ ישראל ונקלע לעכו בדיוק בזמן המצור שהטילו הצרפתים על העיר (ולפתע, הסיפורים של קסטל-בלום ב"דולי סיטי" נשמעים פחות הזויים). הנה, נפוליאון ונחמן מברסלב נפגשים בארץ ישראל.

הדבר היה ב-1799 (שאני בטוח, כמו בכל מאה, הוליכה בהתרגשות לקראת תחילתה של מאה חדשה). מוזר, כיצד העובדות ההיסטוריות החודרות למוחנו מצליחות להשאר מבודדות. אנחנו מטמיעים הרבה עלילות, בזירות השונות, אבל לא ממש מפנימים איך דברים שונים מאד התרחשו בו זמנית. באותה שנה ממש, זמן לא רב לאחר מותו של מוצארט, פירסם בטהובן את הסונטה לפסנתר "הפאתטית". אבן הרוזטה המפורסמת, המפתח לכתב החרטומים, לא רק שנתגלתה באותה שנה, אלא היה זה באותו מסע כיבושים של נפוליאון (המפענח של הרוזטה, שמפוליון, היה אז רק ילד בן תשע).  בלזק ופושקין נולדו (בהפרש של שבוע) וג'ורג' וושינגטון מת בארצות הברית הצעירה.

עכו העתיקה בלילה*

גלוי מפתיע (עבורי) – באותה עת נפוליאון לא היה כלל שליט צרפת אלא מפקד צבאי בשליחות ממשלתו. רק בשובו לצרפת הפך לשליט הכל יכול שכולנו מכירים וקנה את זכותו לשבת לצידו של יוליוס קיסר ביציע המכובדים, ולתפוס את מקומם של דָּנִי, הַדּוֹד סַבּוֹנִי והסוס נֶגְרוֹ קַבֶּלוֹ, למרות שאלו קנו כרטיסים בכסף מלא אצל הַקֵּיסָר בַּרְבָּרוֹסָּה.

_________________________________________________________________

הפלייליסט:

 בטהובן: הסונטה פאתטית