תאגיד הרשע מונסנטו ממציא חומרי הדברה גאוניים. למשל ראונדאפ (שאני זוכר שעלה הון כשהיה מוגן בפטנט), שמשמיד עשבים בלי לסכן אותנו. משפג הפטנט, והחברה נזקקה לרענן את מקורות ההכנסה, הצליחו ליצור מוצר גאוני נוסף. צמחים עמידים לראונדאפ. ע"י הנדסה גנטית הם יודעים לייצר זרעים של צמחים עמידים. כעת, ניתן לרסס בקלי קלות ואין צורך להיזהר פן יפגע הריסוס בעשב גם בעגבניות שלהן הוא מזיק ומפריע. לא ניכנס כאן לאופן בו הם מנצלים לרעה את המצאתם (למשל, מגישים תביעות ענק נגד חקלאים שזרעי מונסנטו נבטו בשדותיהם מבלי שניקנו בכסף רב מהחברה), ונדבר בשבחי ההמצאה (בראשיתה) ובגיהנום אליו מובילות הכוונות הטובות. כי הרעיון, חייבים להודות, הוא נפלא.
נשק קטלני שפוגע רק ברעים.
אפילו אלוהים לא חשב על (ובטח לא המציא) נשק כזה (ע"ע סדום).
תארו לכם, טרוריסטים מחזיקים בבני ערובה. כוחות החילוץ מגיעים ומפגיזים בפצצות נקשפר"ר (נשק קטלני שפוגע רק ברעים). הטרוריסטים מתים ובני הערובה אפילו לא נשרטים.
או, ההשפעה על סחר הנשק העולמי. כל יום הרי שומעים טענות בגנות ישראל או שאר המדינות יצרניות הנשק, שהן מלבות סיכסוכים ומחמשות משטרים אפלים. חסל סדר קטל. כל הנשק שימכר יהיה כזה שהורג רק את הרעים.
אבל, כמו תמיד, מגיע הרגע שבו ההמצאה מנוצלת לרעה, וכמו כלב מאולף, הנשק מציית ומשרת רק את בעליו, ללא כל תהיה על מוסר. ואני לא ממציא שום דבר. חיילים מקבלים חיסון מיוחד נגד גז קטלני ואז מרססים את כל שדה הקרב. נחשו מי מת?
התסריט הזה, לא רק שאיננו דמיוני אלא אינו חדש. היום מתברר דבר שלא היה ידוע פעם, שהאדם האירופאי כבש את יבשת אמריקה בעזרת קומץ חיילים, אבל גם בזכות חופן חיידקים ומלחמה ביולוגית סמוייה. בני אירופה היו נגועים כולם בחיידקים ומחלות אשר לא נודעו בארצות אמריקה. האמריקאים הילידים שנדבקו במחלות, לא יכלו לעמוד כנגדן ונכחדו במליונים. הכובשים, שנשאו את גורם המחלה כל ימיהם, היו כבר מחוסנים ולא הרגישו בה.
הנה – זה כוחו של החיסון. ואותו חיסון נרכש בדרך אחת – מגע עם גורם המחלה. והתקיים בהם הכתוב – מה שלא מחסל אותך מחסן אותך. הרעיון של החיסון עונה על הבעייה. חיידק או נגיף מוחלש. כלומר כן להחשף לגורם הסיכון, אך להחליש אותו באופן כזה שאכן לא יצליח לחסל אותך.
(הדרך האחרת להתגונן היא להתבצר מאחורי חומות. ליצור סביבה נקייה וסטרילית ולמנוע מראש כל מגע עם גורמי המחלה או הסכנה. אפשר להגיד שהיום, במידה רבה, זאת גישה רווחת. בכל דרך אנחנו מנסים להימנע מסכנה, ובעיקר להרחיק אותה מילדים. הקפדה קיצונית על היגיינה - לא לאכול מהרצפה, לא לשתות מפה לפה, לא לקיים יחסים בלי קונדום, כל אלה משאירים אותנו מוגנים. מצד שני, אולי, פחות חסינים.
ביום פקודה, כשיפלו החומות, כדאי להיות מחוסן).
הדברים תקפים כמובן לא רק לגבי מחלות. הבטוי הצבאי השגוי "קשה באימונים – קל בקרב" מדבר בדיוק על אותו הדבר. (מה ששגוי בביטוי הוא העובדה שחיסון הוא תמיד איום מוחלש (ובטוח). האיום האמיתי תמיד גדול מהחיסון. לעולם יהא הקרב קשה יותר מהאימון (מה גם שלמרות שהאימון מחשל אותך, הקרב עדיין יכול להרוג אותך)). האימון מחסן מפני עצמת הקרב.
או האוכלוסיה החרדית המגינה על בניה מפני תאוות הנשים על ידי בידוד, הסתרה והפרדה. מחיצות וגדרות וחציצות והסחות דעת ורק לא לעמוד פנים אל פנים מול הפתוי. מה הפלא שברגע האמת, אפילו תמונת ילדה לבושה בשק יכולה למוטט את כל החומה. החיים ללא חיסון הם הליכה על חבל ללא רשת ביטחון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
