לפני חדשים אחדים (זה נדמה כמו שנים, או
תקופות חיים) קראתי את הספר רחב היריעה והמעניין-אך-בהחלט-מייגע "המטוטלת של
פוקו".
המספר, איש משכיל מאד, בעל ידע עצום,
ומעבר לכך – יודע לשבת בספריה, להתייגע ולחפש, מוצא לעצמו פרנסה זמנית. הוא פותח
משרד יעוץ לחוקרים וסטודנטים. כאשר הם נתקלים במושג שאודותיו אין להם מושג, הם
פונים לקזובון, והוא, תמורת תשלום סמלי יוצא למסע אל תוך עולם האסוציאציות האנושי.
בפרט, הוא לומד למצוא קשר בין כל שני עניינים שאין ביניהם לכאורה דבר משותף.
ממש כמו כותב הבקשות בכיכר העיר, משלח
ידו ופרנסתו של קזובון נכחדו מהעולם. היום, כל שאלה שתעלה בדעתכם תוביל הישר לגוגל
ומשם לויקיפדיה וחסל סדר חיפוש.
איפה הם ימי האנצקלופדיות? הימים בהם
הידע היה ארוז במחסן ענק ומאובק ורק מי שמילא את ראשו בשטויות ידע למצוא שם את
ידיו, רגליו ואת פיסת הידע הדרושה.
ואף על פי כן, גם בעידן הזה, הידע זמין
ונגיש, אך החיפוש הוא יוזמה מטעמה של הסקרנות האנושית.
הנה, עוד מעט אחוד לכם חידה. הפתרון
יהיה קל מאד. העתק/הדבק/הקש וגוגל יחפש. אבל כדי ליצור את החידה עדיין יש צורך
לשוטט בין מדפי הידע ולמצוא, כל אחד לפי דרכו, מטעמים חדשים.
הנה דבר יפה שגיליתי עכשיו, בשיטוטי.
מדובר בחלק מהספד.
החידה היא "מי ספד למי"?
(ותמסרו ד"ש לגוגל).
"נפל
בחלקו, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו
תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה
מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה?
הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
