כל הדברים גדולים כקטנים

בהמשך לפוסט הקודם

אין לי ספק שמידת הצער, בדיעבד, על דברים שבעבר, היא תמיד גדולה על הדברים שלא נעשו (והשאירו אפשרות) מאשר הדברים שכן נעשו (והיו לוודאות). כשמדובר ברגש, הדמיוני מנצח את הממשי (שָאלו את הפחד מפני הלא-נודע. לכו לראות מפלצות בחושך).

ומכיוון שטפשים מועדים יותר להסתבך במעשים בהשוואה לחכמים (שנזהרים לא ליפול לבורות), אין ספק שהחכמים אוגרים להם מנה הולכת ומצטברת של צער (והצער על מה שלא היה הוא כזה שאינו מתפרק. הוא רק הולך ונאסף ואינו מתנקה, כמו שגיאה, כמו נזק גנטי, כספית בגופו של דג, רעל, כמו זמן, כמו סידן על דפנות העורק, שכבת זפת בריאות, כמו האנטרופיה). 

על כן, לעולם יהיה הטיפש שלם ומאושר יותר במותו.

וכבר נאמר שהפיקח יודע להחלץ מצרות שהפחדן לא היה נכנס אליהם. לא החכם.

החכם באמת, רק יחפש עוד בורות ליפול בהם.

זה הבור שלי

________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

The Beatles - The full on the hill