כשניוטון ברא את העולם הוא אמנם לא היה
פשוט, אך היה מסודר. כל דבר במקומו. הכל ידוע ומציית לחוקים. בא איינשטיין וזרע
ספקות ופער סדקים וסיבך ובילבל ועולמו של ניוטון נשאר בגדר מקרה פרטי למקורבים,
נפוץ ויומיומי אמנם, אך חסר בלעדיות או יחוד.
נדמה לי שזה קרה גם לעולם החברתי. גבר מתחתן
עם אשה. נולדים ילדים. הבעל הולך לעבודה, אופה או רופא – אחת היא. האשה בבית,
מטפלת בילדים, מנקה ומבשלת ומתקנת גרביים. כאשר האויב זומם מעבר לגבול ומאיים
נקראים הבעל או הבן לצבא. נלחמים, מגינים בגופם על העם, לפעמים משלמים בחיים. מן החלונות
מציצים אלמנות ויתומים. זו האמת, כל האמת ורק האמת.
בא איינשטיין וניפץ הכל. גבר אוהב גבר,
אשה מנהלת בנק, ילד נולד במבחנה, לאויב יש ילדים ואמא, המלחמה מיותרת, ילדה קופצת
ממגדל, אלוהים מת, הכל מותר. ומה לעשות בדעות הישנות, והקדומות, ובקברים שבהרי
ירושלים?