החוקים החדשים בכנסת מתחלקים לכמה
קטגוריות. "לבצר את השלטון" – אלה החוקים הזמניים שבאים להבטיח את המשך
הישיבה בשלטון עד שסוף סוף יחוקק חוק "ראשות הממשלה לכל החיים" (שהוא
התחליף האנמי אך אפקטיבי למלוכה). "לנסר את הענף הזה שמפריע" – החוקים שמחוקקת
הדמוקרטיה נגד כל מיני גורמים מזיקים מטרידים (למי שאוהב את הרחובות נקיים).
"כאן שוד תנו את הכסף לאדון הזה" – חוקי הטייקונים בניחוח בננות.
"קוקוריקו, כתבו עלי בעיתון" – בדרך כלל אלה מתמידים רק עד לשלב הצעת
החוק, אבל לפעמים הם מפתיעים אפילו את המציע ומתקבלים. "שיא גינס החדש" –
במסגרת המאמץ הסיזיפי לנפח עוד ועוד את ספר החוקים.
*חייבים להודות כי הקטגוריות הללו
קיימות והיו קיימות בהרבה דמוקרטיות זמניות.
למשל, "חוק ההאכלה בכפית"
(שאלה לתלמידים: לאיזה קטגוריה הוא שייך?). במו אזני שמעתי את השר הממונה
מסביר כי אנחנו מתמודדים עם "פיגוע התאבדות המוני". עד כדי כך קל לשחק
במילים. כי כידוע, פיגוע זה רע ופיגוע התאבדות זה נורא, אז פיגוע התאבדות המוני
בריבוע? זה משהו כמו הפיגוע בתאומים, אבל יותר גרוע. וחייבים למנוע אותו בכל מחיר.
כי כל מעשה נגד המדינה הוא פיגוע, על כן התאבדות מחאה היא פיגוע התאבדות. אבל החלק
המעניין הוא שרבים* מתומכי החוק, שימנע בכח ממחבלים להרוג את עצמם הם התומכים הנלהבים
בהטלת עונש המוות. כיצד ליישב את הסתירה? פשוט מאד, הרעיון בכל מקרה הוא לעשות
ההפך ממה שהתכוונו אליו אותם אויבים. רצית לדפוק אותי? נדפוק אותך. רצית לרצוח
ולהשאר בחיים – נהרוג אותך. רצית למות – בכח נשאיר אותך בחיים.
*צריך להודות, בקישור שצרפתי שמתייחס לקדנציה
הקודמת, הח"כ פייגלין נמנה עם המתנגדים לחוק.
חוק
הצינון הדורש 3 שנות הקפאה מאיש צבא לפני שיכנס לפוליטיקה הוא חוק מרושע ולא
הגיוני. 3 שנים, בעיקר בפוליטיקה, הן נצח. (זה אגב משך הזמן (עם אופציה לחידוש) בו
מוכנה המדינה להתחייב שהאדמה עליה ניצב ביתי, תשאר ברשותי ) (שלא לדבר על 5 שנים שהן
כבר נצח נצחים, כמו התהדייה
המוצעת, כאילו שיש משמעות להחלטות שמתקבלות לנצח נצחים (למעט גרימת נזקים בלתי
הפיכים כגון הוצאה להורג)). שנה אחת. זה הזמן שדורשת חברת הביטוח ממבוטחיה להמתין
לפני שיוכלו לזכות בגמול ביטוח החיים במקרה של התאבדות. זה, בעיני חברות הביטוח
(והן מבינות בזה) המרחק שבין סיבה למסובב, שנמדדת ביחידות של סבלנות. זה מספיק גם
לאיש צבא עד שיכנס לפוליטיקה.
אז למה נקבעו 3 שנים? מבלי לבדוק את
הפרטים והעובדות, קל לנחש שהחוק הזה נחקק כדי לדפוק מישהו עד הסוף של הקדנציה
(הממצאים לוחשים שהחוק נועד לסנדל את (צחוק ענק של הגורל) דן חלוץ). והנה,
נתניהו רוצה עכשיו גם תקציב מדינה תלת
שנתי. למה? כדי לקנות שקט עד סוף הקדנציה.
במילים אחרות, אלו חוקים מהקטגוריה של
"לבצר את השלטון".
אחד החוקים החשובים בקטגוריה הוא חוק סגירת רשות השידור. למה חשוב לסגור?
כי רשות השידור היא היום האופוזיצה האמיתית ולפיכך היא אויב שלטון העם (יחד עם ערוץ 10ורביב דרוקר
שגם אותם מנסים לסגור). לאחרונה הזזתי את מרכז הכובד בדרכים מגלי-צה"ל העייפים
לעבר רשת ב' (וכמובן 88, קול המוסיקה ואפילו א' או ג'). מסתבר שוב ושוב, למרבה
ההפתעה, שדווקא שם נותר המעוז האחרון של התקשורת החופשית - ובהכרח של התנגדות
לממשלה. קשה להאמין, אבל המראיינים שם שואלים שאלות.
אין להפריז בחשיבותה של התקשורת כאופוזיציה
לממשלה. לא רק משום שלא קיימת אופוזיציה אחרת. בגלל הפרדת
הרשויות. העקרון הפשוט הזה מלווה אותנו כמעט שלוש מאות שנה ומשמש בסיס
למערכת השלטונית. השלטון מחולק לשלוש רשויות נפרדות ועצמאיות אשר מאזנות זו את זו – הרשות המחוקקת, הרשות
השופטת והרשות המבצעת. אבל. אבל המודל הזה אינו משקף את המציאות כלל וכלל.
ראשית, בארצנו אין שלוש רשויות נפרדות. אין בארץ רשות מחוקקת. יש רשות שולטת שהיא
שילוב של הממשלה והרוב בכנסת. אלו מתואמות ביניהן ולמעשה חופפות (למעט משחקי כבוד).
הכנסת היא לכל היותר הזרוע המחוקקת של הממשלה. הרשות הנותרת, השופטת, היא לעת עתה
עצמאית, אך עתידה בסופו של דבר להיטרף בשיני הרשות
השולטת ולהביא למצב בו קיימת רק רשות שלטונית אחת– הרשות המפרקת. (בנקודה זאת
מעניין לקרוא את הסיכום
כאן, שהוא אמנם קצת "סיכום של בית-ספר" אבל מאד רלוונטי).
שנית, וזה העיקר, קיימת רשות רביעית*
שמונטסקייה לא הזכיר. רשות השידור. רשות הדיווח. העיתונות, שלשם האדרת והמחשת כוחה
מכנים אותה בשם המעצמה השביעית (תלוי איך סופרים), אך נכון יותר להתייחס אליה לא
כמעצמה או ישות מדינית נפרדת אלא כגוף מאזן שקיים בכל מדינה דמוקרטית. עיתונות
עצמאית, חזקה ובלתי תלויה היא המגן החשוב, ובקרוב היחיד נגד עריצות השלטון. היא
הרשות הנפרדת הרביעית. הרשות החושפת (את שחיתות השלטון). הרשות המתרגמת (כך שכל
אחד יבין). הרשות המתווכת (בין מה שקורה למה שידוע). הרשות המבוזרת (ומגיעה לכל
אזרח).
כל ההגנות והאיזונים קורסים בפני השלטון
כמו בפני דאע"ש. גורל בית המשפט נחרץ. הקרב האחרון יערך על התקשורת החופשית. אם
יקרסו רשות השידור וערוץ 10, נמשיך להתגונן ולהלחם באינטרנט. זאת המצדה שלנו
ונילחם עד האות האחרונה. ואחר כך נדביק כרוזים בלילות. נרשום מילים אחרונות על כף
היד בדרכנו לבתי ההשתקה.
*כדאי להזכיר בקצרה את קיומן של רשויות נוספות. הרשות החולבת – ששואבת וזוללת את
משאבי המדינה (ולמעשה שולטת ברשות השולטת),
הרשות השקופה או האפלה – שפועלת מחוץ ומתחת לכל הרשת הסבוכה של השלטון
הרשמי אך השפעתה על המדינה והאזרח אינה פחותה, והרשות השמימית שמקבלת פקודות רק
מאלוהים. זאת אולי הרשות החשובה. משם תגיע הפקודה ללחוץ על הכפתור).
זהו "קיין" של הפסל הצרפתי אנרי וידאל
הוא לא ממש קשור. נתקלתי בו (בצילום) כשחיפשתי משהו שכן קשור, ונשארתי איתו.
אולי הוא קשור בעקיפין בהיותו מוצג בפריס ולא בירושלים למרות הנושא התנ"כי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
