כל הדברים גדולים כקטנים

ההבדל בין סרט או ספר יותר טוב לזה שפחות הוא שהדברים בו מובנים מתוך עצמם. אם קראנו בספר והתאהבנו בחכמתו של הקיסר דבר אחד הוא, אך אם החכמה מובנת רק מתוך שהיא מוזכרת שוב ושוב, יש כאן מידה של הונאה. את כל התכונות, החכמה והיופי, הגבורה והאומץ, הערמומיות והתחבולנות, את כולן יש להביא, לא לספר עליהן. לעולם נשנא או נתאהב במישהו בגלל מה שאנחנו מוצאים בו בעצמנו, לא מתוך מה שמספרים לנו.

בכל התיאורים שאני מעלה בזכרוני, אין אני מוצא שטן רע. השטן שאני מעלה בזכרוני הוא ברב המקרים בן דמותו של פרקליט תחמן. רב תככים ומזימות, מנסה להפיל אנשים ברשתו. לעיתים רחוקות, אם בכלל, הוא משקר. בדרך כלל הוא משיג את מטרתו בפיתויים והבטחות אשר אמנם מתעלמות מכל האזהרות שבאותיות הקטנות, אך הדברים הנאמרים – אמת צרופה. השטן הזה, רב אמן בזהוי חולשות אנוש. כל אחד וחולשתו. כל פגם בשלמות המוסרית הופך חולשה והזדמנות לשטן. כוחו מוגבל עד כדי כך שהוא נזקק למנף את חולשתנו כדי שבמו ידינו נפול לבור. השטן הזה בסך הכל מנצל את חולשתנו ורצונותינו כדי לגזול את נשמתנו בתמורה לאלף ואחת הנאות.

במעוז השטן שבגיהנום מתקיים מופע של עינויים אכזריים, אך אלה תמיד באים כעונש – מוצדק וצפוי - על חטאים מרובים. כך הם הופכים את מעשה העינויים לחלק בלתי נפרד ממכונת הצדק העולמית, והצדק הלא שייך לצדה הטוב של מטבע המוסר.

השטן ושליחיו שוכבים עם בנות תמותה, ובנות לילית פתייניות כובשות בקסמיהן גברים חלושי אופי וכל זאת כדי להתעבר וללדת בן שטנים, אך גם כאן, תמיד באמצעות פתוי וחיזור ולא בכח.

לעיתים רחוקות פוגשים בשטן אלים, שפה ושם מחסל, אונס ומזיק, אבל לא משהו מיוחד. לא משהו שלא ראינו ושמענו בחדשות של אתמול או מחר. השטן הוא סתם נוכל ערמומי ומבריק, עם זנב וקרניים שמפליא לנגן בכינור. הפשעים מהליגה שלו מדווחים בעמודים הפנימיים או בכלבוטק.

איפה השטן ואיפה אנחנו, האדם, נזר הבריאה? כמה רוע – רצח וגזל, ניצול ואלימות, השחתה והתעללות, ענויים ואכזריות. מי בכלל יכול להתחרות בנו במידת הרוע. כל אלה מעשי אדם שלידם השטן מחוויר ומתבייש. בכל אלה השטן משמש רק תירוץ וצידוק. תמיד בוחרים להאשים אותו. הוא לא יותר מאשר שעיר לעזאזל.