אזרח איטלקי השומר על עילום שמו, הצאצא היחיד הידוע של גאון הרנסנס לאונרדו דה ווינצ'י תובע את דן בראון על השמוש ללא רשות בשמו ברב המכר "צופן דה-וינצ'י". השמוש בשם דה-וינצ'י הביא לפרסומו של הספר וסייע לו לגרוף רווחים ניכרים. כעת הוא תובע חלק ברווחים. התביעה הסתיימה בפשרה. האיש שקל בזמנו לתבוע גם את צבי הנינג'ה אך החליט להמנע מכך.
בנו של פאבלו פיקאסו מחזיק בזכויות לשמוש בשם פיקאסו והוא תובע עסקים שונים ברחבי העולם אשר עשו שימוש בשמו ללא רשותו. בין היתר, תבע חברת אפנה בישראל (והפסיד) ואזרח ספרדי אשר רשם דומיין באינטרנט המשתמש בשמו של פיקאסו (וזכה).
דוד דבש המכונה דוד הכי-טוב תבע את חברת הביטוח אישי ישיר ומשרד הפרסום שלה בסכום של 9000000, בטענה כי גנבו את דמותו והשתמשו בה ללא רשות בקמפיין שלהם. האיש זכה בתביעה.
עורך דינו של הנרי קיסינג'ר תבע את אתגר קרת על השמוש בשמו בספר "געגועי לקיסינג'ר". ציור הילד הבוכה המופיע על עטיפת הספר נמכר בארץ בעשרות אלפי עותקים. הצייר המקורי לא קיבל עבורם אגורה.
דודו גבע, יוצרו של קומיקס הברווז, השתמש בדמותו של דונאלד-דאק בסיפור "מובי דאק". חברת וולט דיסני תבעה אותו על הפרת זכויות היוצרים שלה ביצירה מוגנת שבבעלותה. בספרו של גבע הופיעה דמותו של דונאלד-דאק בעת קיום יחסי מין עם שתי תרנגולות. לטענת דיסני, הדבר פוגע בערכים אותם מייצגת החברה. החברה זכתה בתביעה.
כוכב מכבי תל אביב בכדורסל, אריאל מקדונלד, הופיע בפרסומת של ברגר קינג. בפרסומת נראה מקדונלד אוכל בברגר קינג ואומר: "תקשיבו למקדונלד, רק ברגר קינג". רשת מקדונלד'ס הגישה נגדו תביעה בטענה כי הפר את סימן המסחר הרשום שלה. מקדונלד'ס זכתה בתביעה.
במדינת ישראל קיימת ועדה מיוחדת המוסמכת לאשר את השימוש בשם ירושלים. ללא אישורה אסור להשתמש בשם ירושלים על גבי מוצר מסחרי.
ההמנון הלאומי "התקווה" והשיר "ירושלים של זהב" הם שירים לועזיים אשר נכתבו להם מילים עבריות.
מפלגת הירוקים תובעת את מפלגת "עלה ירוק". בתביעה, דורשת המפלגה מבית המשפט לאסור על כל מפלגה אחרת את השמוש בשורש י.ר.ק בשמה. כמו כן, היא מבקשת לאסור על "עלה ירוק" לכלול במצעה סעיפים הקשורים להגנה על הסביבה.
משפחתה של חנה סנש בקשה מבית המשפט לאסור את הצגת המחזה "קסטנר" של מוטי לרנר. במחזה הוא מציג את חנה סנש כמי שבגדה בחבריה והסגירה אותם לגרמנים - טענה חסרת כל בסיס. בקשתם נדחתה בנימוק של זכות המחזאי לחופש אומנותי.
עו"ד ניו-יורקי תובע בשם העם היהודי תמלוגים על התנ"ך ועל כל עותק מודפס שלו. התביעה נדחתה.
שאלות לנבחנים:
1. האם כדי לכתוב את הרשימה הזאת צריך להיות בעל דמיון פרוע או נטייה לטריוויה?
2. ציין מי מהעובדות המצוינות לעיל היא אמיתית ומי בדויה.
3. ציין היכן לדעתך עובר הגבול ההגיוני בין זכויות ובעלות על רעיון מופשט ובין מגלומניה קטנונית.
4. האם מגלומניה וקטנונית הן דבר והיפוכו או שני הצדדים של אותה המטבע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
