כל הדברים גדולים כקטנים

אהוד ברק, בנימין בן אליעזר, דני נווה, דוד לוי, יעקב אדרי, יצחק תשובה, נוחי דנקנר, ארקדי גאידמק, חיים סבן, ג'קי בן זקן, חיים רווח, הרצל חבס, יגאל אהובי, שעיה בוימלגרין, ניסן חקשורי, יגאל דימרי, דודו טופז, חיים רביבו, משה קראדי, יעקב נאמן, ג. יפית, יורם גלובוס, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, רובי ריבלין, גדעון עזרא, עוזי לנדאו, משה כחלון, ישראל כץ, אהוד יתום, אלון דנקנר, מוטי זייד, מוטי עדן, יוסי אבוקסיס, אלי אוחנה, הראל מויאל, צדי צרפתי, סיגל שחמון, מאור בוזגלו, רוני לוי, יניב קטן, אבי לוזון, אלי לוזון, לירן שטראובר,  גדעון עזרא, רובי ריבלין, אלי ישי, אמנון כהן, יעקב אדרי, רוחמה אברהם בלילא, אבישי ברוורמן, יצחק אהרונוביץ', יולי עופר, אריק בן זינו, דוד פתאל, אילן בן דב, פנינה רוזנבלום, צופית גרנט, ז'קלין ליכטנשטיין, ניקול הלפרין, אלי עזור, זאב רווח, אבי בניהו, נוחי דנקנר, אהוד ברק, משה קצב, יצחק הרצוג, אלי ישי, שלמה בן עמי, יצחק תשובה, משפחת בראשי, אייל יונה, נסים משעל, אלי יצפאן, שלמה בראבא, יעל בר זוהר, ציון ברוך, רמי ורד, מיקי גבע, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, דוד לוי, ישראל כ"ץ, משה כחלון, לב לבייב, רוני מילוא, האחים ספרא, דודי אפל, חנה ודן גרטלר, אלון חרזי, מוטי עדן, שמואל אלבז, יצחק קסירר, נסים גאון, האחים לבית ספרא, עו"ד יעקב וינרוט, פרופ' שמעון שטרית, רוני מאנה, ז'קלין ליכטנשטיין, עמיר פרץ, אריה דרעי, שמעון פרס, פנינה רוזנבלום, אריאל שרון, יצחק רבין, יורם מרציאנו, ז'ק אביטל, שמעון נהוראי אביטל, עוזי אהרון, משה בן לולו, אריה דרעי, אלי ישי, שלום פישר, דוד מנע, נחום לנגנטל, מוטי עדן, שאול שיף, שוקי מאירי, סילבן שלום ורעייתו ג'ודי ניר-מוזס-שלום, גדעון עזרא, יפה דרעי, רובי ריבלין, משה קראדי, יורם גלובוס, מוטי עדן, שוקי מאירי, רמי שביט, אורי מלמיליאן.

את הרשימה המכובדת (כך אני מניח) העתקתי מהעיתון. למען ההגינות, העתקתי את כל השמות, גם את אלה שאני לא מכיר - להביא דברים בשם אומרם.

בידיעות אחרונות התפרסמה כתבה על המקובלים הכי מקובלים, אלה שהכי נחשבים, שהניסים שלהם הכי גדולים, שהחצרות שלהם הכי עמוסות בחסידים. על כל אחד התפרסם תיאור קצר ובסופו רשימה חלקית של אלה המבקרים אצלו. לא על המקובלים אני רוצה לכתוב. עליהם כבר כתבו בידיעות אחרונות. אני רוצה לכתוב על הרשימה. הרשימה שבפתיחה היא סיכום של רשימות המבקרים אצל המקובלים שבכתבה.

על פי הרשימה, בין אלה הבאים לחלות את פני המקובלים ולקבל את עצתם  וברכתם, מופיעים נשיאים, ראשי ממשלה, יושב ראש הכנסת, שרים בכירים יותר ופחות, שועים ועשירים, קצינים בכירים ופרופסורים. לעומתם, להיות סתם חבר כנסת מהשורה זאת כמעט סיבה לבושה. הרשימה הגדולה הזאת מעלה הרבה מאד שאלות.

למה? באיזה שלב בקרירה המפוארת של אלה שברשימה הם התחילו לבקר אצל המקובל? האם באים כל אלה לקבל ברכה, או שהם מבקשים אחר דבר אחר? האמנם עומדים עשרה מקובלים ומושכים בחוטים המפעילים את כל מערכות המדינה?

לצד השאלות הגדולות והמובנות מאליהן, עולות בליבי גם כמה שאלות קטנות יותר.

רבים מהשמות מופיעים ברשימה פעמיים ואף יותר. אני שואל את עצמי מדוע מי שעשה לו רב ובחר לו מקובל ואיתו הוא מתייעץ ולאורו הוא הולך, מדוע הוא נזקק למקובל נוסף או שניים? האם גם בברכות נהוג לקבל Second opinion?

מדוע רבים דווקא הכדורגלנים הבאים אל המקובלים? מה הם מבקשים? האם הם מבקשים (ומקבלים) עזרה במשחק הקרוב (בשבת)? מה קורה כאשר שני שחקנים מקבוצות יריבות מבקשים סיעתא דשמיא? האם תמיד, בסופו של יום, עונה המקובל לעוזרו הנאמן - "גם אתה צודק"?

האם בועז יונה לא הלך לאף מקובל? ואורי גלר? וגדולי הרבנים, מדוע הם לא פונים לעזרת המקובלים?

בין השורות, ברשימות הארוכות של כל מקובל ומבקריו, מופיעה הערה מעניינת אצל אחד המקובלים. רשימת המבקרים אצלו כוללת עוד "אחרים שהרב מסרב לחשוף את שמם". רגע, אז כל הרשימות שכאן נמסרו ע"י הרב או מישהו מטעמו? זה המקור של הרשימות הארוכות המתפרסמות בעיתון? האם לסמוך על מה שנכתב בעיתון?