חוקי הטבע חבויים בתוך המציאות אפילו אם לא יתגלו לעינינו. הם שם, והמציאות אינה יכולה להפר אותם. את חוקי הטבע אנחנו מגלים. מהצד השני, החוקים שבספר החוקים הם לא יותר מהמצאה.
יושבים להם מחוקקים ומנסים לנסח חוקים וכללים שיכסו ויכילו את כל קשת הפעולות והמעשים, אלה אשר כבר נעשו ואלה שעוד יעשו (אם החוק ירשה). ולא רק שהם באים לכסות כל מעשה אנושי אפשרי אלא שהם נוקטים עמדה ומחלקים ציונים - זה מעשה טוב וזה רע. על מעשה רע נקבע גם עונש. (החוק אינו מעניק פרס למעשה טוב, אבל זה דיון אחר).
האין זאת יומרה מפלצתית, לנסות לכסות את כל העשייה האנושית בצורה כזאת? מובטח מראש שאף פעם החוק לא יתאים בדיוק למציאות ושתמיד יהיו תינוקות נשפכים עם המים. תמיד יהיו מצבים שעליהם אין לחוק תשובה. מצבים שבהם החוק נוגד את ההגיון והצדק. מובטח שתשכח הסיבה שבגללה ולמענה נחקק החוק והוא יהפוך לסתם דרישה שרירותית. שמרב ניסוחים והסתבכויות אי אפשר יהיה להבין את תוכנו, ויהיה צורך במומחים, אשר רק לאחר שנים ארוכות של לימודים יוכלו לפרש את החוק. הפירוש יהיה כל כך מסובך, שיאסר (בכח החוק) על מי שאיננו מומחה שכזה לפרש את החוק בעצמו. העיסוק בחוק, כמו כל גולם, יקום על יוצרו. חוקים ימשיכו להכתב, ובהדרגה ינסו לכסות כל חלקה שנותרה לפלטה, עד שינשלו אותנו לבסוף מכל בדל של התנהגות עצמאית, שיקול דעת, מוסר או הגיון (אם כי, למרבית הפליאה, יכתבו גם חוקים שיתבעו מאתנו בדיוק את אותה התנהגות נכחדת). כולם יהיו מחויבים לנהוג על פי החוקים, למרות שאף אחד לא יוכל להכיר ולהבין אותם.
בסופו של דבר, כדי למנוע טעויות ואי הבנות, נהיה מחויבים לפעול אך רק במסגרת החוקים, ויאסר כל מעשה שאיננו מוזכר ומותר במפורש בחוק. החוק יהפוך בהדרגה מאוסף המעשים האסורים לאוסף המעשים המותרים. הכל יהיה אסור, פרט למה שהחוק יתיר.
לכאורה אנו חיים בעולם חופשי ופתוח. בפועל אנו הולכים ומוקפים ונחסמים. לא נוכל לנוע באופן חופשי, לבנות בתים, להקים משפחה, להתפרנס, לחנך, לבלות, ולאכול ולשתות ואפילו לעשות אהבה כאוות נפשנו. בכל פינה נמצא את האיסורים החדשים והישנים.
אנשים רבים לא רק שידחו את התחזית הזאת, אלא אף יכחישו בתוקף שזה המצב כבר היום. הם שוכחים שהחוקים שנוצרו לכאורה למענם ממררים את חייהם, מציקים ומגבילים ואוי לו למי שנאלץ להתחכך במערכת האמונה עליהם. נחמתם היחידה היא העובדה שאותם חוקים רבים אינם נאכפים ולפיכך אינם קיימים בעבורם רב הזמן. היחידים שבאמת מבינים את אי הרלוונטית של החוק הם העבריינים ואכן הם חיים להם חיים טובים. לכן (במאמר מוסגר), עם כל הלעג העולה מספרי החוקים, אם מחוקקים חוק צריך לדאוג לאכיפה. אחרת יצא שכרו בהפסדו.
כאשר באים לדון בתפקידו של השופט בבית המשפט, הוא מתואר כזה שאמור להיות "האורח מהמאדים". כביכול צופה אוביקטיבי שזה עתה הגיע ממרחקים והוא נתקל בסוגיה בפעם הראשונה, ומטפל בה ללא משוא פנים. ובכן, אילו נקלע לכאן אורח מהמאדים והיה מעיין בספרי החוקים אין ספק שהוא היה מבין שהשתגענו.
הבעיה עם החוקים היא שהם רק הולכים ומתרבים (אם כי לעולם אינם מספיקים) ומסתבכים. כמעט אף פעם לא מבוטלים חוקים ובמקרים רבים החוק מנסח את עצמו כך שאי אפשר לבטלו מדי פעם . אנו מוצאים ידיעות בעיתונות על חוקים מוזרים במדינות שמעבר לים - "בעיירה ספרינגווד שבארקנסו קיים חוק האוסר לצוד תרנגולי הודו בעליות גג בעזרת מסמרים בימי שלישי". תמיד, החוקים המוזרים הם מעבר לים. אף פעם לא אצלנו. אצלנו רק יושבים אנשים שבהחלט זכאים לתואר חכמים ודנים בשאלה אם מותר לחטט באף ביום מסוים בשבוע. בדברים המובנים והברורים מאליהם הרי ממילא אין צורך לדון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
