כל הדברים גדולים כקטנים

כשהמטוס הראשון המופעל על ידי תכנה בלבד היה מוכן להמראת הבכורה שלו נאספו כל המתכנתים לטקס השקה חגיגי.

"מי מכם מוכן להמריא לטיסה הראשונה?" שאל מנהל הפרויקט.

בתוך השקט שהשתרר הונפה יד אחת ויחידה.

"אתה היחיד שלא פוחד להמריא?" שאל המנהל.

"לא. אני בטוח שהמטוס לא ימריא" השיב המתכנת.

מה יותר מפחיד וגרוע, מכונה הפועלת כמו בנאדם או בנאדם הפועל כמו מכונה?

שניהם. ומה שהכי מפחיד זה שיותר ויותר נתקלים גם בזה וגם בזה.

מצד אחד, בונים מכונה מעשה ידי אדם, המתיימרת להראות ולהתנהג כאדם, להאזין לבקשתו ולהציע מיזמתה שרותים ופתרונות בשפתו הוא. אפשר בקלות להרגיש בנח עם מכונה שכזאת, שמדברת בעברית רגילה. זה קורה במסך שמולנו כל העת. הנה עולה ובא האל-9000, המחשב האנושי מאודיסיאה בחלל. פחד אלוהים. בתור אדם מפחיד אותי מאד לקבל שירותים חשובים ממערכת אל אנושית.

פעם הזמנתי חדר במלון באמצעות האינטרנט. הכל היה מאד אטרקטיבי – המיקום, התנאים, החדרים כפי שנראו בתמונות והמחיר ממש נמוך. ואז הסתבר לי שזהו מלון אוטומטי – אתה מגיע עם מספר ההזמנה, מקיש את הקוד ונכנס למלון ולחדר, כל זאת ללא מגע יד אדם. ביטלתי את ההזמנה והחלפתי למקום מעט יותר יקר, עם אנשים.

מה עושים כאשר במקום שומר מגיעים לשער אוטומטי שדורש קוד או כרטיס או תשלום או משהו אחר שאין לכם? מה קורה כשמאחרים לרכבת והנפש החיה היחידה היא אוטומט הכרטיסים?  כשנשארתם בלי כסף, איבדתם את התעודות, גנבו לכם את הארנק? העמידה מול מערכת אוטומטית בשעת צרה מתסכלת ומיאשת. מה תגיד לאוטומט המשקאות שהכזיב, לקח את הכסף ולא נתן תמורה. פלא שבועטים בו מראש? אפילו מערכת פשוטה לניתוב שיחות יכולה בקלות להוביל אותך למבוי סתום אינסופי, ואין לך אפילו במי לבעוט.

תמיד תתרחש התקלה שלא נצפתה והמכונה לא תדע להגיב ואנו נשאר מול קיר ברזל אטום.

מן הצד השני, יש לא מעט אנשים המתנהגים באותה צורה בדיוק. מכונה אטומה, היודעת להגיב רק למצבים שהוגדרו מראש. ראש קטן. בעיקר, יש להודות, נמצא אותם בקרב פקידים ושוטרים. לא נופתע להתקל בהם בחברות טוטאליטריות, מונחות פחד והירארכיה. נצפה להם בארצות מפגרות עתירות כח אדם חסר הכשרה שיודע לענות רק בכן-לא-שחור-לבן. אבל מקומם לא נפקד גם במדינות מתקדמות, עשירות ומפותחות. נסו להתווכח עם פקיד הגירה בכניסה לארצות הברית של אמריקה. אני אפילו לא מרגיש צורך לפרט והסביר ולתת דוגמאות כדי להמחיש את דברי. אני בטוח שכל אחד נתקל כמעט כל יום במכונות משני הסוגים.

בין השניים, המכונה-האנושית והאדם-המכני אני מעדיף את השני, זה עם הבשר והדם. בני אנוש, גם אם יתעלמו מכם, תמיד תוכלו לנסות ולהתעקש ולנדנד, לדרוש פתרון ולבקש עזרה. גם אם מדברים אל הקיר, תמיד קיימת תקווה. בארצות עניות תמיד אפשר לנסות להציע שוחד. ראו כמה נפלא יכול להיות השוחד! איך במחי שטר או חפיסה שב פקיד סרבן ואטום והופך לבן אנוש על כל חולשותיו ונפלאותיו. דווקא בארצות העשירות יותר, החסינות לשוחד לתחינות ולאיומים רבה יותר. ועדיין יש תקווה – לנס, לניצוץ אנושיות שיופיע לפתע. כמו ב"טרמינל", סרטו של ספילברג. למכונה האנושית יש תקנה והאנושיות מנצחת. אולי הנס קורה רק בסרטים, אבל התקווה קיימת תמיד. מול מכונה אמיתית – תקישו ותנדנדו לנצח ולא תשכנעו אותה. ותמיד, אם שום דבר לא הועיל, תמיד אפשר להפוך את השולחן. בניגוד למכונות הברזל, עדיין נשאר דבר אחד שמשותף לכל בני האדם - הם מגיבים לבעיטות.