כל הדברים גדולים כקטנים

מכירים את המסחטות הישנות של הקיוסקים, אלה הירוקות עם המנוף הגדול שבתוך חמש שניות הופכת תפוז לכוס מיץ? אני כבר מזמן רוצה לקנות מסחטה כזאת. תמיד אני נזכר בכך בעונה, כשבכל שבת בבוקר אני יוצא אל העץ שבחצר וקוטף תפוזים מלא הטנא. אבלבכל פעם כשאני נתקל במסחטה כזאת בחנות היא נראית לי יקרה מדי. אין לה מנוע, ולא חלקים מתוחכמים, לא חומרים מרוכבים ולא פטנט עתיר ממון ובכל זאת היא עולה מאות רבות של שקלים. המחיר נראה גבוה בפרט כשבדרך כלל וכרגיל היא מתוצרת סין שאמורה להיות זולה.

והנה, בעיתון של יום העצמאות האחרון, באחד המדורים, הוזכרו כל מיני מוצרים שהם בעצם המצאה ישראלית מקורית ואור לגויים, כמו דוד השמש, הבמבה העוזי והטפטפות. בין היתר צוינה שם מסחטת המיץ. המכונה הזאת, בת העולם הגדול, היא שלנו. כעת, המחיר נראה לי עוד יותר מופרז. כלומר, נגיד שאכן המחיר שלה צריך להיות כזה, וזה מחירה בכל מקום בעולם. נראה לי שמגיעה לנו הנחה. כמו שאני קונה חשמל בזול במפעל של אבא שלי, וכרטיס טיסה חינם בחברה של אמא שלי - אם זה שלי (או של מישהו אחר שאני מכיר) מגיעה לי הנחה. הזכות להנחה היא זכות בסיסית וטבעית ולעולם אינה עוברת מן העולם. אם למשל בית הקולנוע הזה היה של סבא שלי בשנות החמישים, אז גם אם הוא נמכר והחליף ידיים חמש פעמים, לא יעלה על הדעת שאני אצטרך לשלם מחיר מלא כמו כולם. כי אני לא סתם עוד אחד - הקולנוע הזה היה פעם של סבא שלי. ככה זה. בקיצור, אם מוכרים מסחטה שהיא המצאה ישראלית, מגיע לנו הנחה. אחרת אני לא קונה.

תוך כדי חיפוש תמונה שתעטר את הכתוב, מה שנקרא תחקיר, גיליתי פרטים נוספים ומעניינים. המסחטה הומצאה ע"י יצחק זקסנברג, תעשיין וממציא, בשנת 1928. בבית היציקה שלו ביפו, בין יצור ברזים להשקיית הפרדסים ונשק להגנה, תכנן ובנה את המסחטה העברית הראשונה. העסק המשפחתי ממשיך ומתקיים כבר דור רביעי ואפשר לקרוא עליו כאן. סיפור נחמד ועושה חשק למיץ. אם ככה, אז שירוויחו. מגיע להם. בעונה הבאה, גם לי תהיה מסחטה של זקסנברג.

אחרית דבר:

המסחטה המהוללת אינה זולה כלל ועיקר. אפילו יקרה. באתר החברה מחירה 830 ש"ח ובחנויות אפשר להשיגה כנראה בקצת פחות המסחטות המיובאות הוזלו מאד לאחרונה ומחירת פחות מ 300.

מה ההבדל שעושה את המחיר לכפול ויותר? קודם כל, הבחירה בין תוצרת סין לתוצרת הארץ. אבל יש כנראה דברים נוספים. בכתבה הזאת מובאת סקירה של המכונה המיובאת, וצריך לשים לב בעיקר לשלושה דברים - אחד, היא כנראה סוחטת מצוין. שתיים, כשהידית הכבדה מורמת ללא השגחה יש לה נטיה ליפול ולמחוץ את האצבעות שבדיוק עסוקות בחילוץ של התפוז התורן. שלוש, זאת קניה לכל החיים ולמעלה מזה.

זה שהתוצרת היקרה, להלן "מרצדס" היא גם יותר טובה ידענו מזמן. בקנייה לכל החיים החלטתי ללכת על מרצדס מתוצרת הארץ.

אחרית אחרית דבר:

את התפוזים המציאו דווקא הסינים. למרות זאת, גם תפוזים אני צורך רק מיצור מקומי.