כל הדברים גדולים כקטנים

"יואל רק מתפעל מדמותו הצנועה והאירונית של צ'רלס דרווין".

כך נפתח טור ביקורת הספרים בהארץ. עודי מנסה להבין מיהו אותו יואל ומדוע הוא רק מתפעל מדמותו של דרווין (לא שאני יודע מה הוא כן היה צריך לעשות), אני מביט בכותרת האומרת – "האנגלי הנחמד, הפשוט, העדין ביותר שראית", ומיד מתחתיה תמונתו של דרווין. אני מביט גם בתמונה ואומר לעצמי "הוא בכלל לא נראה כמו אנגלי".

בואו נעשה קצת סדר. המדובר באוטוביוגרפיה של צ'רלס דרווין כלומר מאת עצמו. הספר מתורגם ע"י המתרגם בעל השם המוזר יקי מנשנפרוינד, כלומר מוזר באזני דוברי עברית. והסקירה נכתבה ע"י אחד, יואל רק, כלומר מחבר הסקירה הוא שמתפעל מדמותו של דרווין.

כעת אפשר להמשיך. על תורתו של דרווין נדבר בפעם אחרת. הפעם נתרכז בדמותו שהיא כאמור של אנגלי נחמד. בהביטי בתמונה הוא נראה זקן של פעם, עם זקן של פעם, אבל לא אנגלי אלא חסר מקום. רק גיל ותקופה יש לו עם נופך של קדמוניות. ובדמיוני מתחילים לצוץ עוד זקנים בעלי זקנים מכל אומות העולם. יהא זה הגיל או הזקן אבל לכל הדמויות הללו יש מכנה משותף חיצוני מובהק. הבה נתבונן בהם. בעיני הם דומים עד כדי בלבול. מעניין מה דרווין היה אומר על זה.

את מי אתם מזהים?

10

  11

20