אני יכול כלל לא לצאת מפתח הבית, ולדעת המון. לקרוא, לראות, לשמוע, ספרים, עיתונים, סרטים, אינטרנט, מספרי סיפורים. אני יכול לאסוף אל חיקי את כל הידע שבעולם מבלי לצאת. כל הפירורים נטווים אט אט לרשת אחת – המציאות.
תמונת העולם שלנו היא כמו גביש. מרגע שנוצר גרעין ההתגבשות הוא מכתיב את ההמשך. כל תוספת מתיישרת לפי אותו הגרעין. הוא יכול כך להמשיך ולגדול, מספח אליו כל פיסה של חומר. בדיוק כך, תמונת העולם שלנו, מרגע שהתגרענה, סופחת אליה כל פיסה ומכוונת ומתאימה אותה, מכילה יותר ויותר. כך הולך עולמנו ומתרחב ומתפתח, עד שהוא פוגש בהבנה אחרת, שונה. למרבה הפליאה, במקום להתנגש בה ולקרוס הוא יכול להמשיך ולצמוח פשוט על ידי כך שיתעלם מאותן פיסות של עולם אחר. נדיר וקשה לעצור ולהחליף גרעין בגרעין, אמת באמת. רב בני האדם יעבירו את כל ימיהם סביב גרעין אמת יחיד.
את רב מה שאני יודע על העולם קיבלתי ממקור שני, ויותר משאני סומך על המקור, אני מתאים כל דבר לגרעין הגבישי שלי. מימי לא ראיתי אטום, שלא לדבר על אלקטרון, לא וירוס ולא חיידק, ובכל זאת אני יודע שוירוס תקף אותי. מיליארד וירוסים שוכנים בתוך גופי ואני קונה את האמת ההזויה הזאת בלא פיקפוק. לא מדדתי את עומק האוקיינוס, ולא נשמתי אווויר דליל בפסגת האברסט. לא ספרתי כמה אנשים יש בסין וכמה שערות על ראשי. לא ראיתי רומאים וויקינגים ולא הפקתי פלסטיק מנפט שנשאב ממעמקי האדמה. כל אלה התגבשו סביב גרעין האמת שלי ומצאו את מקומם.
מי שבגרעין האמת שלו נזרע אלוהים, יבנה את כל העולם מסביבו. כל אותם פירורים יתגבשו על אותו הגרעין והאלוהים שבפנים הוא הוא האמת הגדולה. אלוהים שנטמן בליבו של ילד קטן, עשרה גדודי פרשים לא יצליחו להוציאו משם. על כן אלוהים מקיף אותנו מכל עבר. הוא נמצא בתוך מיליארד לבבות קטנים ומיליארד מוחות. ובשום מקום אחר.
בעולם האמיתי הוא לא היה שורד אפילו יום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
