כל הדברים גדולים כקטנים

הירארכיה

כולם עושים מה שהמנכ"ל אומר. מסכימים עם דבריו, עוזבים הכל כשהוא מגיע ומקשיבים לו. כי אצלנו המנכ"ל הוא הקובע והוא הכל יכול. ההירארכיה כאן מאד ברורה – המנכ"ל עומד בראש הפירמידה.

באמצע הפגישה עם המנכ"ל הגיעה שיחה בנייד. הוא התנצל ואמר שהוא חייב לצאת. זה היה השיפוצניק. לעולם לא יתפנה השיפוצניק מעיסוקיו כדי לענות לשיחה מהמנכ"ל. לעולם יתאים המנכ"ל את סדר היום שלו לשיפוצניק ולא להיפך. המנכ"ל, ומעליו השיפוצניק. ההירארכיה כאן מאד ברורה – המנכ"ל ומעליו השיפוצניק.

השיפוצניק לא דופק חשבון, מבטיח ולא מקיים, עושה מה בראש שלו ולא מתחשב באף אחד. חוץ מברב. לרבנים יש לו כבוד. מלה שלהם זאת מצווה וחלילה מלדרוש תשלום. כשהרב מבקש, השיפוצניק עוזב הכל ובא. ההירארכיה כאן מאד ברורה – השיפוצניק, ומעליו הרב.

כולם באים אל הרב, מבקשים עצה ומקשיבים. נוהגים בו כבוד, מנשקים את ידיו ומייחלים למוצא פיו. הולכים לאורו ושומעים בקולו. כולם, חוץ מהמאפיונר. המאפיונר אין לו אלוהים. הוא בא לרב כדי להגיד או לקחת ומציע הצעות שאי אפשר לסרב להן. והרב לא יסרב כי אלוהים לא יעזור. ההירארכיה כאן מאד ברורה –הרב, ומעליו המאפיונר.

סימטריה

כל אחד לומד ממי צריך לפחד יותר. המפגינים בשטחים מעזים לעמוד מול החיילים ולהתגרות בהם, אבל מול כלבי תקיפה הם ינוסו על נפשם. החייל קטלני מן הכלב אך יש לו מנגנוני ריסון שאפשר לסמוך עליהם. הגבולות אצל הכלב לא ברורים ואולי לא קיימים. לכן ממנו פוחדים. האזרחים פוחדים מהמשטרה ומזרועות החוק. עבור רבים הפחד הזה הופך אותם לשומרי חוק. אבל מהפושעים פוחדים יותר. בגלל חוסר הגבולות שלהם. אזרח שנגזר עליו לתת עדות בבית המשפט צריך להחליט ממי הוא חושש יותר. הוא למד לחשוש ממי שאין לו גבולות. בקרב האסימטרי הזה הטובים מפסידים.

על הגדר

בדרך כלל, כאשר שומעים על רצח בשל מה שמוגדר "חיסול חשבונות בין כנופיות" אנחנו אדישים למדי. אפילו שבעי רצון במידה מסוימת – "שיהרגו אחד את השני",  "חלאה אחת פחות". אבל כאשר העולם התחתון גולש ופולש לעולמם של האנשים ההגונים הדבר מזעזע ומטריד. כאשר נרצח אדם מכובד מן הישוב – רופא, מהנדס אן שופט הדבר נתפס כאיום על יציבות החברה. כל אחד הופך לקרבן פוטנציאלי. הרצח אתמול מביך, כי אני לא יודע לאיזה קטגוריה לשייך אותו. באמת לא.