כל הדברים גדולים כקטנים

איך תסבירו לחרש מהו צליל ומהי שמיעה? איך תסבירו לסלע מהו חוש המישוש? החושים נראים כמו מעשה כשפים. מי שנעדר חוש מסוים לא רק שלא יוכל להשתמש בו אלא שאי אפשר להסביר לו בשום צורה את מהותו. החוש מאפשר לגלות דברים שהם בלתי קיימים למי שנעדר אותו. לעומת זאת, למי שחולק את אותו החוש, אין צורך בשום הסבר על מהותו.

מהי אם כן אותה הוויה שאנו קולטים באמצעות חוש ההומור? מהי אותה פיסת מציאות אשר אין חולק על קיומה – ובלבד שהוא ניחן בחוש נדרוש. מי שיודע יודע ולמי שאינו יודע לא נוכל לספר ובכך נחסך לי הצורך בהסברים.

הבדיחות מכילות מנות גדושות ומרוכזות של הומור (עד 90% מתכולתן). לעיתים נראה לי שאני מכיר כמעט את כולן. מכל מקום, לעיתים רחוקות בלבד מזדמן לי לשמוע בדיחה חדשה (ובעניין הזה אני שונה מאותם מאושרים אשר שוכחים מיד מה ששמעו וכל התקלות בבדיחה כמוה כאהבה ראשונה). בכל זאת, אם תבקשו ממני לספר בדיחה, ועוד מצחיקה, כנראה שלא תעלה בדעתי אף אחת. יש מנגנון מיוחד שרק הוא מאפשר לי לדלות אותן מזכרוני והוא החיים. המון סיטואציות מזכירות לי בדיחה בהתאמה של כדור להנחתה, ואם הבדיחה טובה וגם מתאימה אין כמוה להאיר את המצב באור הנכון. היא תמיד מאפשרת את אותו ריחוק שבעזרתו ניתן לבחון את המצב מבחוץ. היא מחלצת אותו מתוך ההקשר, מצילה אותו מן הרצינות המכבידה ופורצת את גבולותיו המדומים. הבדיחה מאפשרת הסתכלות אוביקטיבית על העולם.

הנה כי כן, הבדיחה עבורי היא דרך מועילה ומדויקת להבחין הבחנות ולמצב את המצב. התפקיד הזה המוטל על הבדיחה מחייב אותה להיות טובה. מה כבר אפשר לראות במשקפיה של בדיחה גרועה? למרבה האכזבה מרבית הבדיחות הן גרועות, אך למרבה השמחה, למרות מיעוט הבדיחות הטובות הן עושות את העבודה ונושאות בנטל ללא תלונות מיוחדות.

עם הרקע הזה, אין פלא שנמלאתי סקרנות כאשר נתקלתי בספר שכותרתו  -

אפלטון ואתון נכנסים לבר...

הבנת פילוסופיה דרך בדיחות

הספר הוא מעין דיון פילוסופי באמצעות בדיחות וכצפוי הבדיחות המשמשות אותו מפתיעות, מעוררות מחשבה, מחשבה נוספת וכמובן מצחיקות. בדיוק הסוג האוהב עלי. עלעלתי בו בחנות ולהפתעתי או לשמחתי פגשתי בו לא מעט מאותן בדיחות המשמשות גם אותי.

הנה הבדיחה הראשונה שנתקלתי בה באקראי וגם היתה חדשה עבורי–

אישה תובעת גבר על הוצאת דיבה ומאשימה שכינה אותה חזירה. האיש מורשע ונאלץ לשלם פיצויי נזיקין. בתם המשפט הוא שואל את השופט,

"האם פירוש הדבר אדוני שאני כבר לא יכול לקרוא לגברת הרדינג חזירה?"

השופט אומר: "נכון מאד."

"וזה גם אומר שאני לא יכול לקרוא לחזירה גברת הרדינג?"

"לא," אומר השופט. " אתה רשאי לקרוא לחזירה גברת הרדינג. אין בכך שום פשע."

האיש פונה לגברת הרדינג ואומר

"בוקר טוב לך, גברת הרדינג."

קניתי.

אני יודע שזה לא אתון