סוד שאני לא מגלה. באחד הישובים בארץ, גרה אשה שמכינה גבינות ויוגורט מחלב עיזים. בחצר הבית יש מקרר. על הדלת מופיעים מחירי המוצרים ובתוך המקרר – גבינות, יוגורט וגם קופסת מפלסטיק. מי שמגיע לשם, נכנס לחצר, פותח את המקרר ולוקח מה שירצה. אחר כך הוא מניח את התשלום בקופסה. אם צריך, הוא לוקח לעצמו עודף. הכל אמת לאמיתה, ואני לא מספר איפה.
סוד שאני כן מגלה. באחד הישובים בארץ, באזור חקלאי, יש חווה קטנה לצד הכביש. גדר לבנה נמוכה תוחמת את החצר, וכמו פעם, אין שום מדרכה. בחצר מספר מבנים ושלושה עצי פיקוס. שלא כמו העצים העירוניים, העצים האלה לא נגזמו מעולם, צומחים ככל שרוחם טובה עליהם. העץ המרכזי, גזעו בקוטר כשני מטר, עטוי שורשים. ראשו – בשמיים. הוא מכסה את החצר הענקית, ובדרך אגב, כהערת שוליים, מצל על כל הכביש ועובר בקלות גם לעברו השני. המראה של נוף כפרי מהמאות הקודמות, כזה שרואים בציורים, צילומים או סרטים. ענק מגמד אך לא מאיים אלא מצל ומגן. לא עץ פראי של יער וטבע, אלא עץ כפרי, נטוע, שלש שורשים. אין דברים כאלה במציאות. בטח לא בארץ. התרשמתי עמוקות. העץ נמצא במושב בית חנן, סמוך לנס-ציונה.
הייתי בחתונה במקום שנקרא "האחוזה". מקום מאד יפה, מטופח, עטור היסטוריה, טוב טעם ושאר רוח. מבנה ישן, משופץ מרוהט ומקושט בסגנון ראשית ההתיישבות. חצר גדולה ומטופחת, עצים, דשאים, פינות ישיבה לרב. החופה תחת סוכת גפנים מרשימה, והכל על גבעה המשקיפה לכל עבר על מרחבי שדות. בכלל, הייתה אחלה חתונה שהשאירה טעם טוב. "האחוזה" נמצאת במושב בית-חנן, סמוך לנס ציונה. יש שילוט. החווה והעץ נמצאים מול הכניסה. לא צריך לרוץ. הוא ישאר שם הרבה אחריכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
