כל הדברים גדולים כקטנים

בסרט הגרוזיני "27 הנשיקות של סיבילה" אחד הגיבורים הוא קצין תותחנים. בכל פעם הוא עוקב במשקפת אחר אשתו הבוגדת ומצווה על תותחניו לירות לעברה. בסרט, למרות הצעד הדראסטי, אף אחד לא מת מזה. בחיים זה כנראה אחרת. בסרט ההוא גיליתי להפתעתי שפרט לשפה, גרוזיה היא בעצם איטליה, אהובת ליבי. מאז התחלתי לאהוב את גרוזיה שלימים עיברתה את שמה לגיאורגיה.

הסינים כל כך התאמצו לשמור את האוויר והאווירה בביג'ין במצב סטרילי, לא להניח לפוליטיקה ולדכוי ולמחאה דריסת רגל באולימפיאדה. הבום הגיע ממקום אחר. האולימפיאדה תיזכר בחבילה אחת עם המלחמה בגיאורגיה שעדיין אין לה שם. זאת מלחמה תקדימית. המלחמה המלוכלכת הראשונה של רוסיה החדשה. מאז הפלישה לפראג ב-68 לא ראינו כאלה רוסים מרושעים. זאת לא הפצצה בצ'צ'ניה (כי הצ'צ'נים יותר רעים מהרוסים). הפעם הטובים חוטפים. כמו דוד שחוטף מגליית. אם למדנו משהו מהאולימפיאדה זה שלא מספיק להשתדל ולרצות. החזקים מנצחים. וכל העולם יכול לעמוד ולעקם את הפרצוף. גם את זה ידענו אבל לא נעים לראות.

הבנק מלווה לך כסף אם אתה עשיר, אבל ברגע שאתה מתרושש הוא מיד דורש את כספו חזרה. ישראל מספקת נשק לגיאורגיה, אבל רק בעיתות שלום. בעת מלחמה, מפסיקים את מכירת הנשק. גם את זה אנחנו מכירים לא רע אלא שהפעם לשם שנוי אנחנו בצד של המוכרים. רוסיה החדשה שמחמשת את סוריה איראן והחיזבאללה, שבונה כורים ומספקת דלק גרעיני לאיראן, מלינה על ישראל שמחמשת את גיאורגיה. ישראל, שתמיד מסתבכת ומציידת משטרים חשוכים ואפלים, מוצאת סוף סוף לקוח מהצד של הטובים, אבל אז נאלצת להכנע לאיומים. משרד החוץ מודיע שתיפסק אספקת הנשק. ההודעה קצת מפתיעה כי תמיד חשבתי שהתפקיד היחיד של משרד החוץ הוא להוציא אזהרות מסע. כך או אחרת להכנע זה משפיל ולא צודק אבל אולי חכם.

בכלל, דומה שבמלחמה הזאת החכמה הוחלפה בעוורון. אף פעם לא נדע את כל מערכת האינטרסים שפועלת מאחורי הקלעים אבל אני זוכר כי כאשר עמדה קוסובו להכריז על עצמאות והתנתקות מסרביה, בעידודן של מדינות המערב, התנגדה רוסיה בחריפות שכן משמעות הדבר היתה החלשה והשפלה של בת בריתה סרביה, שכבר הספיקה לחטוף מנת הפצצות של נאט"ו ולא יכלה להתנגד למהלך. רוסיה הודיעה אז שאם תוכר עצמאותה של קוסובו היא תתמוך בהכרזת עצמאות של דרום אוסטיה ואבחזיה על חשבון גיאורגיה שהתקרבה למערב. ההמשך הוא תוצאה של קוצר ראות ושחצנות וחד צדדיות. כעת מכה רוסיה חזרה על חשבונה של גיאורגיה, שגם היא קצת נסחפה והתלהבה והסתנוורה וסמכה על ידידיה במערב יתר על המידה.

השורה התחתונה היא די מחורבנת. כח, אינטרסים, אלימות ואטימות הם שמניעים את המערכת. עם כל הכח הצבאי שלנו אנחנו יכולים אולי להעפיל לחצי הגמר. מדינאות היא מקצוע שמצריך שכל ורוחק ראות.

אז ארה"ב ניצחה במלחמה הקרה, ברית המועצות התפרקה, רוסיה איבדה את כל נכסיה ופוקויאמה הכריז על קץ ההיסטוריה. בעולם הוקם סדר חדש. אתם בטוחים שהעולם היה מקום מסוכן יותר לפני התפרקות ברית המועצות? והכי מצחיק זה שסטאלין, השליט האכזר והנורא מכולם של אימפרית הרשע, הוא בכלל גרוזיני.

לא קץ ההיסטורה אלא בקושי הפסקה קצרה. המלחמה בגיאורגיה היא קץ ההפסקה. ההיסטוריה חוזרת. שובו אלינו בעוד מאה שנה.