דבר ראשון כשאני נתקל במוסף הארץ אני ניגש לעשרים שאלות הטריוויה. יש להם את הדרך לבחור כאלה שאלות שתמיד אתה רוצה לדעת את התשובה. אם זה מחמת הבושה על שאינך יודע או בשל הסקרנות. למשל, לא נראה לי בסדר שאיני יודע מיהו ראש ממשלתה של הודו, מדינה עצומה וחשובה. ומעניין לדעת ממה פוחד מי שסובל מקליגינופוביה*. השאלות שם שונות מכל החיקויים שקמו להן ביתר העיתונים. הם לא פותחים אנציקלופדיה באקראי ושולפים שאלה. תמיד מרחף שם איזה חן, ורוח טובה מנשבת בין השאלות. תמיד הן מצליחות להפתיע ולהכות אותי, וההישג הממוצע שלי הוא בין חמש לעשר תשובות נכונות.
השבוע נתקלתי בתשובה למה שהיתה יכולה להיות שאלה מתוך אותן עשרים. פיסת אינפורמציה שהיא מעניינת ואשר הפתיעה אותי בכך שלא ידעתי אותה. מי היה גם מפקד חיל הים וגם מפקד חיל האוויר? בסוף השבוע הופיע ראיון עם מי שהיה בנוסף גם מפקד חזית (לימים פיקוד) המרכז, מקימה של חטיבה 7, פורץ דרך בורמה ועוד כהנה וכהנה, ואלה רק פרקי הקריירה הצבאית שלו.
האלוף שלמה שמיר, בן 93, הוא אחרון חברי המטכ"ל הראשון שעודם בחיים. הראיון מגלה איש צלול, חריף, מקורי ומשעשע. כדרך אגב מוזכר שלאחרונה החל ללמוד לנגן, מה שמעניק לי עוד פסק זמן ארוך ארוך עד שאתחיל. מסתבר שבאמת אף פעם לא מאוחר. מצד שני, אני לא שלמה שמיר.
בשולי הראיון הוא מתבקש לחוות את דעתו על מספר אישים. השתעשעתי לקרוא אותו מספר שמשה דיין "היה פקוד שלי עוד כשהיו לו שתי עיניים", אבל הכי נהניתי ממה שאמר על בן-גוריון. בן-גוריון שהיה סקרן ולמדן ביקש משמיר כשנסע לניו-יורק שיקנה עבורו אנציקלופדיה על חכמת המזרח שהכילה 50 כרכים. גולדה ניגשה אליו בסתר וביקשה – "אל תקנה לו. הוא ישקע בספרים וישכח להתעסק בענייני המדינה." איזה חמודים.
משה דיין עם שתי עיניים
משה דיין, שאיתו אי אפשר היה להפגש בארבע עיניים, הזכיר לי שפעם שמעתי את פואד, שר בטחון אחר, אומר בראיון ש "נצטרך לעבור על המסמך בארבע עיניים". חיסכון ניכר ביחס לשיטה המקובלת של שבע עיניים. כך עברנו נושא אל העולם של שיבושי לשון מפיהם של מי שמשתדלים להשמע משכילים ורהוטים. המלך של כל הציטוטיםהוא על "שעון החול המתקתק". למרות שזה נשמע כאילו נלקח מהגשש היה לי זכרון עמום מפוליטיקאי מתראיין ברדיו. ולא, לא דוד לוי. אולי, אולי סילבן שלום. ניסיתי לברר וחיפשתי את הבטוי. לא מצאתי את המקור אבל הופתעתי למצוא אותו מככב בכותרת של מאמר. בניגוד לפליטת פה בעת ראיון מדובר, האות הכתובה היא יותר מחייבת, וראוי להזהר ולהשמר משטויות. שטות במאמר היא שטות שיש עמה קלון. קראתי את המאמר, והשתכנעתי שהכל נכתב ברצינות מלאה. אין בו טיפת הומור. מה שמטריד הוא שכותב המאמר מתהדר בין היתר בתואר "יועצו המדיני לשעבר של אהוד ברק (עוד שר בטחון)".
טוב, מה עוד אספתי?
עסקן ספורט נחמד שאבן נגולה מעל ליבו כשסוף סוף זכינו במדליה סיפר בהקלה ש"ירדה לי לבנה מהראש". כנראה שבמגרשי הספורט נתקלים באסוציאציות מיוחדות לגבי הקשר שבין חפצים קשים ואברי הגוף השונים.
לסיום, שופט בישראל, שאינני רוצה להתחייב על שמו, סיפר בראיון אחר על "הגולם שעלה על יוצרו". ואתם ילדים, פתרו את החידה. איזה שני ביטויים מיזג כאן השופט?
*מנשים יפות. איזה פוביה משונה.
(לפחות על פי התשובות במדור. לא מצאתי לכך מקורות אחרים).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
