כל הדברים גדולים כקטנים

רבים עמדו על כך שאלמלא התשתית של קופות החולים ישראל לא היתה יכולה להפוך לאלופת העולם בחיסונים. אבל כמו בכל צבא מאומן, יש חשיבות גדולה להחלטה של האיש שעומד בראשו. ובעניין הזה העובדות ברורות. ישראל מתחסנת בגלל ובזכות החלטה של איש אחד שבלעדיו זה לא היה קורה, - האיש העומד בראש מערכת הבריאות. וכאן נחשפת הבעיה הגדולה של מדינת ישראל. האיש העומד בראש מערכת הבריאות ומשמש כשר הבריאות בפועל, שהוא גם האיש שעומד בפועל בראש משרד האוצר, ממש כמו במשרד לביטחון פנים, וכמו בכל רשויות המדינה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו הוא השליט היחיד והמלך האבסולוטי אשר מציב אנשי קש ("קופים" בפי ארגוני הפשע) בכל המשרות שנהוג לאייש במשטר דמוקרטי. אין רשויות ואין הפרדת רשויות. הוא מאייש את תפקידי השרים, חברי הכנסת, השופטים ועורכי העיתונים באנשים שתפקידם מצטמצם בחבישת כובע, מינוי מקורבים וחתימה על ניירות. בחלק מהתפקידים האיוש כבר נעשה והושלם, ועל החלק הנותר הוא ממשיך לעבוד במרץ. לרשויות המופרדות – המחוקקת, המבצעת, השופטת והמדווחת אין יותר שום משמעות. רק למלך ולאנשי החצר. המעבר מרפובליקה למלכות כמעט הושלם. מלבד כמה מינויים נשאר רק להחליף את השם – מ"מדינת ישראל" ל"מלכות יהודה בראשות בנימין נתניהו".

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Mark Kopfler / Redbud Tree (Priveteering

בצבא האדום של סטאלין הייתה משמעת. החיילים הפשוטים צייתו לסמל. הסמלים צייתו לקפיטן והקפיטנים לקולונל. ומעל כולם, זה שקבע את המילה הראשונה ובעיקר את המילה האחרונה עמד הפוליטרוק. הפוליטרוק לא היה איש צבא או לוחם מנוסה. הוא לא הבין שום דבר בלחימה. אבל הוא היה נציג השליט והמפלגה, "בא-כוחו" פשוטו כמשמעו, וזה היה העיקר. כך דואגים שהצבא יהיה לא רק ממושמע אלא גם נאמן.
עד לאחרונה הדבר הקרוב היותר לפוליטרוק בצה"ל היה מערך הרבנות ומשגיחי הכשרות לסוגיה (ממזון, דרך לבוש, ממילוי טפסים ועד לשימוש במכשיר חשמלי). הרבנות הייתה כפופה ישירות לאל ולמפלגתו והקולונלים והקפיטנים בצה"ל צייתו לכל גחמותיה. אבל עברנו את השלב הזה והתקדמנו הלאה.
השלב הבא היה למנות ליחידה צבאית פוליטרוק ישיר מטעם השליט. נציג אישי של נתניהו שיושב ביחידה צבאית, למרות שאין לו שום מומחיות או הכשרה בתחום פעילותה, ולפקח ולקבוע כיצד תתנהל היחידה למרות שאין לו שום מעמד רשמי בהירארכיה. לא ברור בכמה יחידות בצבא מתנהל הסידור החדש הזה. אין לי מידע אלא מה שגלוי בתקשורת. על כן אני מכיר בינתיים רק מקרה אחד, ביחידה צבאית אחת, שעוסקת בנושא שבעיני נתניהו הוא הכי חשוב והכי רגיש – התקשורת. ליחידה קוראים גלי צה"ל. לפוליטרוק של נתניהו קוראים ברדוגו.
כמה ברדוגו נוספים הציב נתניהו ביחידות אחרות בצה"ל? אין לי מושג. אבל בימים אלה ממש, כאשר נתניהו ועושי דברו עסוקים רק במלחמה בהפגנות, נשלחו לראשונה כוחות צבא סדיר להגביל מחאה של אזרחים ברחובות הערים בישראל (ולא, למי שלא מתמצא, לא מדובר במהומות, מעשי ביזה, הצתת מכונית והקמת בריקדות בצירי התנועה (למרות שחשוב לזכור שגם במקרים כאלה, בשום דמוקרטיה מתוקנת לא שולחים יחידות צבא סדירות נגד אזרחי המדינה (אפילו לא אצלנו))).

פה אחד

 ______________________________________________________________________

הפלייליסט:

John Cage's 4'33

שמאלנים מכינים מצות

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Joni Mitchel - Both Sides Now

והם מתייצבים, איש איש בעמדתו, ממתין לפקודה, אחד שותק, אחד מדבר - והנה זה בא (תמלול מסליל ההקלטות):
"חברה. חשבנו שצפוי לנו יום שבתון. טעינו. בגדול טעינו. הגיעו הדיווחים האחרונים – הולכת לפרוץ מלחמה. בוודאות. היום בשעה שתיים. בשתי חזיתות. והיא תמשך הפעם יותר מששה ימים. וזה אומר הרבה מאד עבודה היום – דווקא בגלל שיום כיפור. ואתם יודעים, חייבים להכין ולסיים הכל בזמן. אז שימו לב כולם – להוציא מהמדפים את כ-ל הכרכים של ספר החיים, גם את אלה שכבר חתמתי, ולעדכן מחדש. צריך לכתוב מחדש וצריך לחתום מחדש. יש לנו שלושת אלפים שמות להוסיף עד הערב. שתיים שלוש זווז!"
מאז הופקו לקחים, נערפו ראשים, שופדו קודקודים, נכתבו תפילות חדשות ושופרו המון דברים ושוב זה לא יכול לקרות.
אבל את הטרוף של אותו היום, יום כיפור 1973, לא שוכחים שם עד היום.

שלא כמנהגי, תוספת עריכה.

את הפוסט שלמעלה שיתפחי בפייסבוק וזה מה שרשמתי שם (וגם שם, יש תוספת עריכה):

ביום כיפור 1973 קרה משהו
אחת התוצאות היא שהיום הזה הפסיק להיות יום של אלוהים וצום ותפילות והפך ליום של מלחמה וזכרון. 
יום של סליחות הפך ליום של אין-סליחה.

ונדמה לי, כן נדמה, שעוד תופעת לוואי של ההדתה שכולם מדברים עליה, היא מחיקה של המלחמה וחזרה ליום ה"יהודי" הותיק. לא שיש משהו רע במחיקה של טראומות. אבל משהו רע במחיקה הולכת ונמשכת של מדינה שהיתה.

_________________________________________________________________________________________________

הפלייליסט:

על דעת המקום - מירי אלוני

המושלים בכיפה

בכל שני וחמישי עולה לזירה פרשן תורן ומנסה להסביר מה צריך השמאל לעשות כדי לשוב לשלטון (וכמובן מאשים את אנשי השמאל שאינם מבינים זאת ולכן לעולם לא יוכלו לשוב ולשלוט).
וסוף הסבר-למעשה בהבנת המצב תחילה – כלומר, מדוע השמאל נכשל. ומספר התרוצים וההסברים עולה כבר על מספר מצביעי השמאל עצמם.

השמאל מנותק מהקול המזרחי
השמאל לא שכנע את המצביעים כמה הממשלה הנוכחית רעה ופגעת בו
השמאל מתבצר במגדלי השיניים במקום להתחבר לפריפריה
השמאל מפנה עורף לציבור הערבי
השמאל שמאלי מדי ומזוהה עם בצלם
השמאל איבד את זהותו ומציג עמדה מטושטשת, ימין-לייט
לשמאל אין אג'נדה בטחונית
השמאל מפוצל מדי ונלחם נגד עצמו
רשימה חלקית.
מה משותף לכל הסעיפים ברשימה? בכולם יש מידה של אמת, אבל אף אחד מהם אינו מצביע על הסיבה האמיתית. כי הטעות הגדולה היא המחשבה שהשמאל מתמודד נגד הימין כאידאולוגיה (אולי כמסקנה מוטעית מהעובדה ששלטון הימין משסה את הציבור בשמאל).
התשובה הנכונה היא שהשמאל עומד מול אלוקים (זה שם החיבה שהציבור שלעולם לא יצביע לשמאל נתן לאלוהים). והמפלגה של אלוקים היא הדת, בכל רבדיה, סוגיה וניואנסיה. ובכל הדרכים המשונות שינסו להסביר מהו שמאל, תמיד התשובה המהותית והאמיתית היא "כי באדם אאמין". כי לשמאל אין אלוהים. ומי שבצד של אלוהים לעולם לא יצביע לשמאל (ואל תתלו בשגיאה סטטיסטית נוסח צדיק בסדום). ו"העם" היום מאמין באדם רק אם הוא משוח מטעם האל. נכון שאפשר למצוא גם קורלציה לחלוקה מזרחים/אשכנזים ובמידה מסוימת מרכז/פריפריה, ונשמעים דיבורים על כלכלה ואבטלה, אבל הדבר שקובע הוא חשיבותה של הדת (ולכן, אף הערבים שבאוטובוסים, שבפי המסיתים מימין הם חבריו של השמאל, לא יצביעו עבורו אלא במספרים קטנים אף יותר). והיום יותר מאי פעם מאז קום המדינה, ובכל יום יותר, כאשר 80% מהאזרחים מאמינים לאלוהים כל מחשבה על מהפך פוליטי-דמוקרטי מופרכת מיסודה (וכנראה שיאיר לפיד מבין את זה ולכן התחיל להפריש חלה). כמו הקיבוצים, שהם היום פחות מ-2% מתושבי המדינה (כמו אחוז היהודים בארה"ב), כמו "דבר" ו"על המשמר", השמאל נכחד יחד עם החילוניות (וזה לפני שהזכרנו שגם חלק מהציבור החילוני ואפילו זה הקיבוצי הוא לא בדיוק מה שהייתי מכנה "שמאל").
המצב הנוכחי הוא רק זמני (כי הוא ימשיך להקצין בהתמדה) משתי סיבות. אלו שתי הסיבות שהביאונו עד הלום. הדמוגרפיה והחינוך.
הדמוגרפיה אינה דורש הסבר ולכן כדאי להקדיש כמה מילים לחינוך. כי המהפך האמיתי ב-77 לא היה נצחון בגין הליכוד. בתחום הזה, הפוליטי, אכן התרחשה תנועת מטוטלת שיצרה את האשליה כי על השלטון נאבקים שני גושים גדולים, פעם זה גובר ופעם זה. המהפך האמיתי והמשמעותי היה החלטתו של בגין לוותר על תיק החינוך ולהפקי(ד/ר) אותו בידי זבולון המר, איש המפד"ל – המפלגה הדתית-לאומית  (לעתיד "הבית היהודי"). ב-77 התחילה ההדתה במערכת החינוך, ועם כל מיעוט הערך שאנו לעיתים מייחסים לה, היא הצליחה לאורך זמן לייצר עם דתי יותר ויותר. הרגל הגסה בה מחסל היום משרד החינוך של ה"בית היהודי" את השאריות האחרונות של החינוך החילוני הוא רק שלב וידוא ההריגה (שלב מיותר, כאשר המערכת כבר פועלת באופן עצמוני, מטעם ההורים) כאשר החינוך המכונה ממלכתי ממילא הולך ומתכווץ.
ומה שסימן כיוון מאז 1977 הפך בחלוף 40 שנה לעובדה מוגמרת.
אני (לשמחתי) רחוק מחוגי השלטון, אך כל מבט בחדשות המצולמות מסביבת ראש הממשלה מגלה כיפות, כיפות וכיפות (ומקבילותיהן הנשיות) חלקן על ראשים מוכרים לכל ורובן רק ליודעי דבר. אבל זו המציאות.

המושלים – בכיפה.

כיפה בסלע

אנחנו עדיין לא תורכיה אבל הכיוון דומה. התחושה של רבים וטובים ממני ש"לקחו" לנו את המדינה משקפת את המציאות, בעיקר משום שאותו שמאל הוא זה שהקים אותה בדמו ובדמותו.
עכשיו מאוחר מדי, אבל לטובת הפעם הבאה, אם מנסים לחשוב "איפה טעינו?" התשובה שלי עד לא מזמן היתה "חוקה". אילו טרחו והתעקשו המייסדים לנסח חוקה אשר תגדיר באופן מחייב את המדינה ואת ערכיה, היה נשמר חוט השדרה שלה במקום להשבר. בא משאל העם בתורכיה והוכיח שגם בזה טעיתי.

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

להקת הנח"ל - הבן יקיר לי

זה שהחד-גדיא מטעה לכאורה, ובסוף יוצא שאלוהים לטובת הרעים, זה סיפור ישן. אבל מסתבר שהחברים של אלוהים מנסים לפרש ולהוציא אותו זכאי. לא נותר אלא להוסיף עוד אי אילו פרשנויות לטקסט.

אז מי הם הרעים בסיפור? הבדיקה השיפוטית "מי התחיל" כדי לקבוע "מי צודק" מצביעה תמיד על החתול. אבל ברוח  רבי עקיבא מן ההגדה (שבמקום לספור "עברה צרה וזעם משלחת מלאכים רעים" מוסיף חידוש מהפכני וסופר גם את "חרון אפו") מי אמר שהספירה מתחילה מהחתול?? הרי הסיפור, שכל כולו רצף של חטאים ואלימות מיד ליד נפתח באבא שזבן לו גדי בתרי זוזי. לא נאמר מה תכנן אבא לעולל לאותו גדי (צעיר מאד, אם נטרף על ידי חתול), אבל היותו כלול ברשימה השחורה הזאת של פשעים וחוטאים אומרת חד-משמעית - זה החטא הראשון. בין אם תכנן לבשל אותו בחלב אמו, או שסתם העליב במעשהו את משה רבנו, אולי הוא זה שחונך את מחנה "הרעים"? או שמא הגדי, שהוא בהגדרה "שעיר לעזאזל" שסופח אליו את חטאי האב? בכל מקרה, החתול ואלוהים שניהם בצד של הטובים.

אבל הטעות הגדולה שלנו היא המחשבה שהצדק הוא חד-צדדי ומוחלט ולכן שייך כולו לצד אחד בסיפור. אולם כמו שקורה בכל המלחמות, כל הנפשות הפועלות בשיר, ללא שייכות למחנה, נגררות לאלימות ולאכזריות. שני הצדדים שוחטים זה את זה. שניהם נושכים וטורפים. רק צדיק אחד יש בסדום של חד-גדיא – המים המכבים את האש. ללמדך שגם בגיהנום, במקום הכי נמוך, אפשר לנהוג במידת החסד. (המים אגב, גם הם בצד של אלוהים והחתול).

אלא שבבואנו לשפוט את אלוהים, בלי קשר להשתייכות שלו למחנה של הרעים (התוקפן הראשון) או הטובים (הקורבן הראשון), לא את הצהרותיו צריך לבדוק אלא את התנהגותו. והמחנה שאליו הוא משתייך בעקביות מוגדר בפשטות על מעשיו (או נכון יותר, מחדליו) – זה שצופה בשרשרת לא נגמרת של מעשי טבח ואלימות, רצח, מכות, שריפות ושפיכות דמים, והוא צופה כאילו לא אכפת לו, או כאילו אינו יכול להתערב ולהשפיע. בסופו של דבר, כמו דונלד טראמפ, הוא הרי כן מחליט לפעול ולעשות סדר. כלומר הוא יכול (יש אומרים אפילו כל-יכול). אז אותו אחד שיכול, אבל מעדיף להסתכל (אולי נהנה מזה) בשרשרת של מעשי טבח ואלימות הגדיר בדיוק לאיזה מחנה הוא משתייך.

_______________________________________________________________________________________________

הפלייליסט (המתבקש):

Angelo Branduardi - Alla Fiera Dell' Est