כל הדברים גדולים כקטנים

רבים עמדו על כך שאלמלא התשתית של קופות החולים ישראל לא היתה יכולה להפוך לאלופת העולם בחיסונים. אבל כמו בכל צבא מאומן, יש חשיבות גדולה להחלטה של האיש שעומד בראשו. ובעניין הזה העובדות ברורות. ישראל מתחסנת בגלל ובזכות החלטה של איש אחד שבלעדיו זה לא היה קורה, - האיש העומד בראש מערכת הבריאות. וכאן נחשפת הבעיה הגדולה של מדינת ישראל. האיש העומד בראש מערכת הבריאות ומשמש כשר הבריאות בפועל, שהוא גם האיש שעומד בפועל בראש משרד האוצר, ממש כמו במשרד לביטחון פנים, וכמו בכל רשויות המדינה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו הוא השליט היחיד והמלך האבסולוטי אשר מציב אנשי קש ("קופים" בפי ארגוני הפשע) בכל המשרות שנהוג לאייש במשטר דמוקרטי. אין רשויות ואין הפרדת רשויות. הוא מאייש את תפקידי השרים, חברי הכנסת, השופטים ועורכי העיתונים באנשים שתפקידם מצטמצם בחבישת כובע, מינוי מקורבים וחתימה על ניירות. בחלק מהתפקידים האיוש כבר נעשה והושלם, ועל החלק הנותר הוא ממשיך לעבוד במרץ. לרשויות המופרדות – המחוקקת, המבצעת, השופטת והמדווחת אין יותר שום משמעות. רק למלך ולאנשי החצר. המעבר מרפובליקה למלכות כמעט הושלם. מלבד כמה מינויים נשאר רק להחליף את השם – מ"מדינת ישראל" ל"מלכות יהודה בראשות בנימין נתניהו".

______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Mark Kopfler / Redbud Tree (Priveteering

בצבא האדום של סטאלין הייתה משמעת. החיילים הפשוטים צייתו לסמל. הסמלים צייתו לקפיטן והקפיטנים לקולונל. ומעל כולם, זה שקבע את המילה הראשונה ובעיקר את המילה האחרונה עמד הפוליטרוק. הפוליטרוק לא היה איש צבא או לוחם מנוסה. הוא לא הבין שום דבר בלחימה. אבל הוא היה נציג השליט והמפלגה, "בא-כוחו" פשוטו כמשמעו, וזה היה העיקר. כך דואגים שהצבא יהיה לא רק ממושמע אלא גם נאמן.
עד לאחרונה הדבר הקרוב היותר לפוליטרוק בצה"ל היה מערך הרבנות ומשגיחי הכשרות לסוגיה (ממזון, דרך לבוש, ממילוי טפסים ועד לשימוש במכשיר חשמלי). הרבנות הייתה כפופה ישירות לאל ולמפלגתו והקולונלים והקפיטנים בצה"ל צייתו לכל גחמותיה. אבל עברנו את השלב הזה והתקדמנו הלאה.
השלב הבא היה למנות ליחידה צבאית פוליטרוק ישיר מטעם השליט. נציג אישי של נתניהו שיושב ביחידה צבאית, למרות שאין לו שום מומחיות או הכשרה בתחום פעילותה, ולפקח ולקבוע כיצד תתנהל היחידה למרות שאין לו שום מעמד רשמי בהירארכיה. לא ברור בכמה יחידות בצבא מתנהל הסידור החדש הזה. אין לי מידע אלא מה שגלוי בתקשורת. על כן אני מכיר בינתיים רק מקרה אחד, ביחידה צבאית אחת, שעוסקת בנושא שבעיני נתניהו הוא הכי חשוב והכי רגיש – התקשורת. ליחידה קוראים גלי צה"ל. לפוליטרוק של נתניהו קוראים ברדוגו.
כמה ברדוגו נוספים הציב נתניהו ביחידות אחרות בצה"ל? אין לי מושג. אבל בימים אלה ממש, כאשר נתניהו ועושי דברו עסוקים רק במלחמה בהפגנות, נשלחו לראשונה כוחות צבא סדיר להגביל מחאה של אזרחים ברחובות הערים בישראל (ולא, למי שלא מתמצא, לא מדובר במהומות, מעשי ביזה, הצתת מכונית והקמת בריקדות בצירי התנועה (למרות שחשוב לזכור שגם במקרים כאלה, בשום דמוקרטיה מתוקנת לא שולחים יחידות צבא סדירות נגד אזרחי המדינה (אפילו לא אצלנו))).

פה אחד

 ______________________________________________________________________

הפלייליסט:

John Cage's 4'33

שמאלנים מכינים מצות

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

Joni Mitchel - Both Sides Now

עקב השמועות שהשמועות על מות ישראבלוג היו מוגזמות ומה שצריך זה קצת דם, חמצן, אולי כליה, הנה אני מנסה להחיות. אולי הנשמה מלאכותית, אבל גם הנשמה כזאת משיבה חיים ורוח.

בינתיים נראה חי ואולי בריא יותר מאי פעם, בלי תקיעות ובלי תקלות.

בינתיים רק ממחזר מפייסבוק (שהשתלט על הבית בהעדרי, אבל מייצר תמורה).

ובכן - פוליטקה עכשיו

______________________________________________________________________________

זה לא אני אמרתי, זה אומר כל אינטלקטואל ערבי (בדרך כלל גולה) במאמר לעיתון חשוב שמתורגם לעברית ומתפרסם בארץ (בתמהיל של תקווה ושמחה לאיד). 
במאמר הוא מסביר מדוע העמים הערבים נמצאים כיום במצב כל כך ירוד ומדוע מרבית מדינות ערב כל כך נחשלות ונכשלות. הוא יצביע על שלוש סיבות עקריות -
1.שחיתות שלטונית
2.השפעת הדת על המדינה
3.מעמד האשה
הוא כמובן יסביר שהדרך היחידה לשיפור המצב הוא שינוי משמעותי בשלושת התחומים. רק שינוי עקבי ומתמיד יוכל לרפא את החברה מתחלואיה.
ולמה כל זה מעניין אותנו?
כי בכל שלושת התחומים - השחיתות, ההשפעת הדת ומעמד האשה אנו רואים שינוי עקבי ומתמיד גם אצלנו במדינה. זה טוב?
הבעייה היא שאצלנו הכל מתקדם בדיוק בכיוון ההפוך. אז למישהו יש ספק לאן אנו הולכים?

ויש כאלה שרואים בזה החזרת עטרה ליושנה. 

עבר מפואר

אני יודע שאילו אני הייתי מנוי לבלוג ופתאום, אחרי למעלה משנה הייתי מקבל הודעה על פוסט חדש הייתי שמח, אפילו קצת נרגש. מי לא ישמח לצעד, ולו קטנטן, נגד כיוון נהר הזמן שסוחף אותנו אל האין הגדול? (בעצם אני מנוי. גם אני אקבל. אחייך, אבל כבר לא אתרגש).

_____________________________________________________________________________________________

כאן היה הפלייליסט.

Surah Al Baqarah

אחרי שחירייה הפכה לפארק אריאל שרון ואחרי רמת-חובב,

אחרי שהעבירו את בסיסי צה"ל לנגב,

אחרי הצפיפות והדחיפות, הלכלוך האש והעשן,

לא הגיע הזמן לפנות את ל"ג בעמר ולהעביר את עצמות רבי שמעון בר-יוחאי?

יחד עם כל קברות הצדיקים והצדקנים?

תוקם קרית-הצדיקים בנגב (שמה יהיה קרית-הקודש אבל בין חברים אתם רשאים לקרוא לה "בית הקברות").

וגם את יושבי (שוכבי) מערת המכפלה (שאני יודע, נקנתה בכסף מלא, עם תעודות. אז יתנו להם פצוי הולם. יש תקדימים). בינינו, אברהם ושרה ירגישו הרבה יותר בבית בבאר-שבע. ויוסף משכם כבר רגיל בטלטולי עצמות.

ואחרי כל הקדושים והנביאים כמובן נביא גם את נחמן מאומן וקפקא מפראג ואיינשטיין מיפן יחד עם כל שאר גדולי עמנו מכל כנפות תבל.

זה WIN-WIN-WIN-WIN-WIN. לפחות.

• גם פרוק כל מוקדי הנפיצות והנזק (ביריחו ובית-לחם ושכם וחברון) באבחה אחת, כמו חזון אחרית-ימים עדכני, של אמנת פרוק נשק פלאית. אין דרך יפה מזו לציין את יובל החמישים (1967-2017) הקם עלינו בימים אלה.
• גם השבת החיים הנורמלים לתושבי הגליל העליון שיוכלו סוף סוף להגיע הביתה ולנשום אוויר הרים צלול, כמו שחלמו אלפיים שנה (וגם לאומן, למרות ש"שילכו לעזאזל, אנטישמים").
• גם הגשמת חלומם וחזונם של דורי-דורות של צדיקים להקבר באדמת ארץ ישראל.
• גם סוף-סוף הפרחת הנגב, ועם טוויסט עכשוי ועדכני - נצחון קברי הצדיקים על חזון בן-גוריון.
• וגם, הקמת מרכז כל כך מרוכז וכל כך קדוש, שהקרינה ממנו תאפיל על הכור מדימונה שממילא יהיה מיותר כי אי אפשר בכלל להשוות את כוחם ההגנתי.

ולכן, כך - יסגר הכור, ועל אדמתו תוקם קרית הקודש.

אפילו ימחזרו את הכיפה ולא יצטרכו להרוס שום דבר. ויש גם צריח למסגד, כי צדיקים, כידוע לא מבחינים בין דת לדת.

(סליחה ממי שכבר קרא בפייסבוק)

________________________________________________________________________

הפלייליסט:
(לשיר אין קשר לכתבה) 

Bob Weir - One More River to Cross

המושלים בכיפה

בכל שני וחמישי עולה לזירה פרשן תורן ומנסה להסביר מה צריך השמאל לעשות כדי לשוב לשלטון (וכמובן מאשים את אנשי השמאל שאינם מבינים זאת ולכן לעולם לא יוכלו לשוב ולשלוט).
וסוף הסבר-למעשה בהבנת המצב תחילה – כלומר, מדוע השמאל נכשל. ומספר התרוצים וההסברים עולה כבר על מספר מצביעי השמאל עצמם.

השמאל מנותק מהקול המזרחי
השמאל לא שכנע את המצביעים כמה הממשלה הנוכחית רעה ופגעת בו
השמאל מתבצר במגדלי השיניים במקום להתחבר לפריפריה
השמאל מפנה עורף לציבור הערבי
השמאל שמאלי מדי ומזוהה עם בצלם
השמאל איבד את זהותו ומציג עמדה מטושטשת, ימין-לייט
לשמאל אין אג'נדה בטחונית
השמאל מפוצל מדי ונלחם נגד עצמו
רשימה חלקית.
מה משותף לכל הסעיפים ברשימה? בכולם יש מידה של אמת, אבל אף אחד מהם אינו מצביע על הסיבה האמיתית. כי הטעות הגדולה היא המחשבה שהשמאל מתמודד נגד הימין כאידאולוגיה (אולי כמסקנה מוטעית מהעובדה ששלטון הימין משסה את הציבור בשמאל).
התשובה הנכונה היא שהשמאל עומד מול אלוקים (זה שם החיבה שהציבור שלעולם לא יצביע לשמאל נתן לאלוהים). והמפלגה של אלוקים היא הדת, בכל רבדיה, סוגיה וניואנסיה. ובכל הדרכים המשונות שינסו להסביר מהו שמאל, תמיד התשובה המהותית והאמיתית היא "כי באדם אאמין". כי לשמאל אין אלוהים. ומי שבצד של אלוהים לעולם לא יצביע לשמאל (ואל תתלו בשגיאה סטטיסטית נוסח צדיק בסדום). ו"העם" היום מאמין באדם רק אם הוא משוח מטעם האל. נכון שאפשר למצוא גם קורלציה לחלוקה מזרחים/אשכנזים ובמידה מסוימת מרכז/פריפריה, ונשמעים דיבורים על כלכלה ואבטלה, אבל הדבר שקובע הוא חשיבותה של הדת (ולכן, אף הערבים שבאוטובוסים, שבפי המסיתים מימין הם חבריו של השמאל, לא יצביעו עבורו אלא במספרים קטנים אף יותר). והיום יותר מאי פעם מאז קום המדינה, ובכל יום יותר, כאשר 80% מהאזרחים מאמינים לאלוהים כל מחשבה על מהפך פוליטי-דמוקרטי מופרכת מיסודה (וכנראה שיאיר לפיד מבין את זה ולכן התחיל להפריש חלה). כמו הקיבוצים, שהם היום פחות מ-2% מתושבי המדינה (כמו אחוז היהודים בארה"ב), כמו "דבר" ו"על המשמר", השמאל נכחד יחד עם החילוניות (וזה לפני שהזכרנו שגם חלק מהציבור החילוני ואפילו זה הקיבוצי הוא לא בדיוק מה שהייתי מכנה "שמאל").
המצב הנוכחי הוא רק זמני (כי הוא ימשיך להקצין בהתמדה) משתי סיבות. אלו שתי הסיבות שהביאונו עד הלום. הדמוגרפיה והחינוך.
הדמוגרפיה אינה דורש הסבר ולכן כדאי להקדיש כמה מילים לחינוך. כי המהפך האמיתי ב-77 לא היה נצחון בגין הליכוד. בתחום הזה, הפוליטי, אכן התרחשה תנועת מטוטלת שיצרה את האשליה כי על השלטון נאבקים שני גושים גדולים, פעם זה גובר ופעם זה. המהפך האמיתי והמשמעותי היה החלטתו של בגין לוותר על תיק החינוך ולהפקי(ד/ר) אותו בידי זבולון המר, איש המפד"ל – המפלגה הדתית-לאומית  (לעתיד "הבית היהודי"). ב-77 התחילה ההדתה במערכת החינוך, ועם כל מיעוט הערך שאנו לעיתים מייחסים לה, היא הצליחה לאורך זמן לייצר עם דתי יותר ויותר. הרגל הגסה בה מחסל היום משרד החינוך של ה"בית היהודי" את השאריות האחרונות של החינוך החילוני הוא רק שלב וידוא ההריגה (שלב מיותר, כאשר המערכת כבר פועלת באופן עצמוני, מטעם ההורים) כאשר החינוך המכונה ממלכתי ממילא הולך ומתכווץ.
ומה שסימן כיוון מאז 1977 הפך בחלוף 40 שנה לעובדה מוגמרת.
אני (לשמחתי) רחוק מחוגי השלטון, אך כל מבט בחדשות המצולמות מסביבת ראש הממשלה מגלה כיפות, כיפות וכיפות (ומקבילותיהן הנשיות) חלקן על ראשים מוכרים לכל ורובן רק ליודעי דבר. אבל זו המציאות.

המושלים – בכיפה.

כיפה בסלע

אנחנו עדיין לא תורכיה אבל הכיוון דומה. התחושה של רבים וטובים ממני ש"לקחו" לנו את המדינה משקפת את המציאות, בעיקר משום שאותו שמאל הוא זה שהקים אותה בדמו ובדמותו.
עכשיו מאוחר מדי, אבל לטובת הפעם הבאה, אם מנסים לחשוב "איפה טעינו?" התשובה שלי עד לא מזמן היתה "חוקה". אילו טרחו והתעקשו המייסדים לנסח חוקה אשר תגדיר באופן מחייב את המדינה ואת ערכיה, היה נשמר חוט השדרה שלה במקום להשבר. בא משאל העם בתורכיה והוכיח שגם בזה טעיתי.

_______________________________________________________________________

הפלייליסט:

להקת הנח"ל - הבן יקיר לי